רבי שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור
אי ר"ש אסיפא קאי בגדול וקטן, הול"ל ר"ש פוטר. ואי אמתניו ולבו קאי, הול"ל אם נתכוון. אלא ר"ש ארישא קאי, בנתכוון להרוג בהמה והרג אדם, דתני פטור, משמע הא נתכוון לאדם והרג חבירו חייב, ועלה קאמר ר"ש אפילו בכה"ג פטור. אבל במתניו ולב, והיה בשניהן כדי להמית, לכ"ע חייב, מדחד גופה הוא, ומה"ט לא קאמר ר"ש פוטר, דל"ת אמתניו ולבו נמי קאי. ול"מ היה נראה דר"ש אהכאה קאי, דהיינו בהכה בהכאה שיכול להמית זה וזה דמחייב ת"ק, וה"ק ולא מבעיי' בכה"ג פטור אף שהתרו בו העדים אפשר שתמית בו הקטן, עכ"פ הרי גם כשהמית בו הגדול היה יכול. לפטור א"ע לומר שלא התכוונתי להכאה חזקה, וכ"ש כשבאמת הרג הקטן, יכול להתנצל ולומר חשבתי שאם אפגש הקטן ארפה ידי לבלי להכותו בכח, אלא אפי' התכוון להרוג בחרב, והתרו בו לא תכה בחרב, דאפשר שתכרות ראש הקטן אפ"ה פטור, [ועי' רתוי"ט פ"ה דנזיר מ"ש בשם הרמב"ם] וקיי"ל כר"ש:
אי ר"ש אסיפא קאי בגדול וקטן, הול"ל ר"ש פוטר. ואי אמתניו ולבו קאי, הול"ל אם נתכוון. אלא ר"ש ארישא קאי, בנתכוון להרוג בהמה והרג אדם, דתני פטור, משמע הא נתכוון לאדם והרג חבירו חייב, ועלה קאמר ר"ש אפילו בכה"ג פטור. אבל במתניו ולב, והיה בשניהן כדי להמית, לכ"ע חייב, מדחד גופה הוא, ומה"ט לא קאמר ר"ש פוטר, דל"ת אמתניו ולבו נמי קאי. ול"מ היה נראה דר"ש אהכאה קאי, דהיינו בהכה בהכאה שיכול להמית זה וזה דמחייב ת"ק, וה"ק ולא מבעיי' בכה"ג פטור אף שהתרו בו העדים אפשר שתמית בו הקטן, עכ"פ הרי גם כשהמית בו הגדול היה יכול. לפטור א"ע לומר שלא התכוונתי להכאה חזקה, וכ"ש כשבאמת הרג הקטן, יכול להתנצל ולומר חשבתי שאם אפגש הקטן ארפה ידי לבלי להכותו בכח, אלא אפי' התכוון להרוג בחרב, והתרו בו לא תכה בחרב, דאפשר שתכרות ראש הקטן אפ"ה פטור, [ועי' רתוי"ט פ"ה דנזיר מ"ש בשם הרמב"ם] וקיי"ל כר"ש: