וחכמים אומרים בידי שמים
מיתה בידי שמים חלוק מכרת בג' דברים. דבכרת (א) מת בפחות מבן ס' שנה [כמ"ק דכ"ח א'], ולירושלמי [בכורים פ"ב] מת בפחות מנ' שנה. (ב) גם זרעו הקטנים בשעת החטא, נכרתים מהעולם, ולריב"א דוקא אותן שנכתב בהם ערירים ימותו. (ג) בכרת יש ג"כ אופן שגם נפשו נכרתת, דהיינו כל מקום שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא אז נפשו תתם כעשן אחר מותו, וכדאמרינן [סנהדרין ס"ד ב'], הכרת בעה"ז, תכרת בעה"ב. ואפשר דגם היכא דכתיב תכרת הנפש ההיא מלפני [כויקרא כ"ב ג'] גם היא תמה נכרתה. ומרמב"ם [רפ"ח מתשובה] משמע דבכל חייבי כרת הדין כן [ועי' מ"ק דכ"ח א', ותוס' שבת כ"ה א' ד"ה כרת, ותו' יבמות ד"ב א' ד"ה אשת]. משא"כ במיתה בידי שמים אין ענשו רק שמת בקוצר שנים, ואין זמן קצוב למיתתו, אמנם בש"ס [מ"ק דכ"ח א'] אמרי' דבמת בן ס' הו"ל מיתה בידי שמים. ורבינו כסף משנה [פ"ד מכלי מקדש ה"ד] כתב, דבמיתה בידי שמים, עלה מות בחלונו, שגם בעלי חיים שלו מתים, פרתו רועה באפר והיא מתה, תרנגולתו מנקרת באשפה והיא מתה, משא"כ בכרת ענשו רק על עצמו וזרעו [וע"ש]. וכל זה בלא עשה תשובה, אבל בעשה תשובה, כל חטא מתכפר [רמב"ם ספ"ג מתשובה]. אמנם לא תקשה, הרי ראינו כמה רשעים שכפרו בעיקר ובועלין נדות ומחללי שבתות הרבה פעמים, ואפ"ה יאריכו ימים ושנים כזקני אשמאי. וגם זרעם אינו כלה. ותו מה יהא ענשו של העובר כמה פעמים על כריתות, כיון שנפשו אבדה בראשונה, מה יהא לו עוד עונש בעה"ב אחרי שנפשו כבר כהנדוף עשן תנדוף, וכי אתגורי אתגור [ועי' בירושלמי רפ"ב דככורים דמקשה מה יהיה עונשו של חוטא בכרת אחר שחי נ' שנה וע"ש]. תשובה לדבר זה עי' בדרושי אשר פי ה' יקבנו אור החיים הנדפס בסוף הסדר הזה אי"ה, ובר"פ דלקמן:
מיתה בידי שמים חלוק מכרת בג' דברים. דבכרת (א) מת בפחות מבן ס' שנה [כמ"ק דכ"ח א'], ולירושלמי [בכורים פ"ב] מת בפחות מנ' שנה. (ב) גם זרעו הקטנים בשעת החטא, נכרתים מהעולם, ולריב"א דוקא אותן שנכתב בהם ערירים ימותו. (ג) בכרת יש ג"כ אופן שגם נפשו נכרתת, דהיינו כל מקום שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא אז נפשו תתם כעשן אחר מותו, וכדאמרינן [סנהדרין ס"ד ב'], הכרת בעה"ז, תכרת בעה"ב. ואפשר דגם היכא דכתיב תכרת הנפש ההיא מלפני [כויקרא כ"ב ג'] גם היא תמה נכרתה. ומרמב"ם [רפ"ח מתשובה] משמע דבכל חייבי כרת הדין כן [ועי' מ"ק דכ"ח א', ותוס' שבת כ"ה א' ד"ה כרת, ותו' יבמות ד"ב א' ד"ה אשת]. משא"כ במיתה בידי שמים אין ענשו רק שמת בקוצר שנים, ואין זמן קצוב למיתתו, אמנם בש"ס [מ"ק דכ"ח א'] אמרי' דבמת בן ס' הו"ל מיתה בידי שמים. ורבינו כסף משנה [פ"ד מכלי מקדש ה"ד] כתב, דבמיתה בידי שמים, עלה מות בחלונו, שגם בעלי חיים שלו מתים, פרתו רועה באפר והיא מתה, תרנגולתו מנקרת באשפה והיא מתה, משא"כ בכרת ענשו רק על עצמו וזרעו [וע"ש]. וכל זה בלא עשה תשובה, אבל בעשה תשובה, כל חטא מתכפר [רמב"ם ספ"ג מתשובה]. אמנם לא תקשה, הרי ראינו כמה רשעים שכפרו בעיקר ובועלין נדות ומחללי שבתות הרבה פעמים, ואפ"ה יאריכו ימים ושנים כזקני אשמאי. וגם זרעם אינו כלה. ותו מה יהא ענשו של העובר כמה פעמים על כריתות, כיון שנפשו אבדה בראשונה, מה יהא לו עוד עונש בעה"ב אחרי שנפשו כבר כהנדוף עשן תנדוף, וכי אתגורי אתגור [ועי' בירושלמי רפ"ב דככורים דמקשה מה יהיה עונשו של חוטא בכרת אחר שחי נ' שנה וע"ש]. תשובה לדבר זה עי' בדרושי אשר פי ה' יקבנו אור החיים הנדפס בסוף הסדר הזה אי"ה, ובר"פ דלקמן: