וגחזי
נ"ל דנקט כל הנהו מלכים והדיוטות, אף מה דהוה הוה. אבל רצה תנא למכלל ברמז כל הנהו דלעיל דלא תני להו בפירוש במשנה. דירבעם החטיא הרבים, ואחאב מדהיה מומר לע"ז, ומנשה מדהיה מין שאמר אין אלוה בנמצא [כירושלמי הכא], וגם היה שופך דמים, כמ"ש וגם דם נקי שפך מנשה הרבה (כסנהדרין צ"ט ב'), ובלעם פושע אה"ע בגופן, דהיינו בזנות, דג"כ אין לו חלעה"ב (כר"ה די"ז א'), ואחיתופל, שמרד בדוד, וכיחש שהמלכות ירושה לבית דוד, כמ"ש בילקוט שם, שרצה שאבשלום יהרוג לדוד, ואח"כ יהרוג לאבשלום בדין, על שעינה נשי אביו ומרד באביו, ושאח"כ ימלוך הוא, וא"כ ודאי כיחש בביאת משיח בן דוד. [ואפשר עוד, דלהכי אין לאחיתופל עה"ב, מדהמית את עצמו, וכדמרגלא בפומא דאינשי דהמאבד א"ע לדעת אין לו חלעה"ב, וכן נ"ל דמוכח מהשם שכינו לו מאבד א"ע. דמדלא כינוהו הורג א"ע, ש"מ דבאמת אבד נפשו. ואעפ"כ לא מצאתי סמך לזה בשום מקום, רק רבינו בלחם שמים כאן כתב שמצא כן בתוספתא דשמחות, ולא מצאתי כן שם בפ"ב שמדבר ממאבד א"ע. אולם בחדושי מהרי"ט כתובות (דקנ"ב). בהאי כובס שהפיל א"ע למות מדלא היה באשכבתא דרבי, וב"ק אמרה שמזומן לעה"ב. כתב הוא ז"ל, שחז"ל אמרו על הכתוב ותהי עוונתם על עצמותם, זה המאבד א"ע לדעת שאין לו חלעה"ב וע"ש. ולפעד"נ מדכל רוצח חייב מיתה, ורק כל חייבי מיתה המתוודה יש לו חלק לעוה"ב (כדלעיל פרק ו' מ"ב), והרי זה אף שהתוודה, כאילו לא התוודה דמי, דהרי אחר הוידוי שב לקיאו וחטא, להכי אין לו חלעה"ב]. ודואג בעל לשון הרע, וגחזי שביזה ת"ח (סנהדרין ק"ז ב'). וגם היה מחטיא הרבים (שם):
נ"ל דנקט כל הנהו מלכים והדיוטות, אף מה דהוה הוה. אבל רצה תנא למכלל ברמז כל הנהו דלעיל דלא תני להו בפירוש במשנה. דירבעם החטיא הרבים, ואחאב מדהיה מומר לע"ז, ומנשה מדהיה מין שאמר אין אלוה בנמצא [כירושלמי הכא], וגם היה שופך דמים, כמ"ש וגם דם נקי שפך מנשה הרבה (כסנהדרין צ"ט ב'), ובלעם פושע אה"ע בגופן, דהיינו בזנות, דג"כ אין לו חלעה"ב (כר"ה די"ז א'), ואחיתופל, שמרד בדוד, וכיחש שהמלכות ירושה לבית דוד, כמ"ש בילקוט שם, שרצה שאבשלום יהרוג לדוד, ואח"כ יהרוג לאבשלום בדין, על שעינה נשי אביו ומרד באביו, ושאח"כ ימלוך הוא, וא"כ ודאי כיחש בביאת משיח בן דוד. [ואפשר עוד, דלהכי אין לאחיתופל עה"ב, מדהמית את עצמו, וכדמרגלא בפומא דאינשי דהמאבד א"ע לדעת אין לו חלעה"ב, וכן נ"ל דמוכח מהשם שכינו לו מאבד א"ע. דמדלא כינוהו הורג א"ע, ש"מ דבאמת אבד נפשו. ואעפ"כ לא מצאתי סמך לזה בשום מקום, רק רבינו בלחם שמים כאן כתב שמצא כן בתוספתא דשמחות, ולא מצאתי כן שם בפ"ב שמדבר ממאבד א"ע. אולם בחדושי מהרי"ט כתובות (דקנ"ב). בהאי כובס שהפיל א"ע למות מדלא היה באשכבתא דרבי, וב"ק אמרה שמזומן לעה"ב. כתב הוא ז"ל, שחז"ל אמרו על הכתוב ותהי עוונתם על עצמותם, זה המאבד א"ע לדעת שאין לו חלעה"ב וע"ש. ולפעד"נ מדכל רוצח חייב מיתה, ורק כל חייבי מיתה המתוודה יש לו חלק לעוה"ב (כדלעיל פרק ו' מ"ב), והרי זה אף שהתוודה, כאילו לא התוודה דמי, דהרי אחר הוידוי שב לקיאו וחטא, להכי אין לו חלעה"ב]. ודואג בעל לשון הרע, וגחזי שביזה ת"ח (סנהדרין ק"ז ב'). וגם היה מחטיא הרבים (שם):