בפיו ובשפמו בכי יותן. היינו טעמא לפי שאין המים נכנסין לפיו אא"כ נוגעין בשפמו הלכך אחשבינהו מידי דהוה אמלאכת שבת דכל פסיק רישא הוי כמתכוין. ולשון הרמב"ם ז"ל שם רפי"ז שדבר ידוע הוא שהשותה יעלה המים בפיו ובשפתו והואיל ושתה ברצונו הרי אלו נתלשו ברצון ע"כ:
קריאה במקור
מלאכת שלמה על משנה מכשירין · פרק 4 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מכונן. לשון הוא עשך ויכוננך. ואמרינן בפרק אלו טרפות שעשה את האדם כונניות כונניות הם המעים. ונראה שנפל טעות שם ביד בפי"ב סי' ה' שכתב מכוון שהרי גם פה בפירוש פי' מכונן מלופף ע"כ:
ר"ש בן אלעזר אומר טפח ות"ק סבר שצרכה לפי שיעור גודלה וקוטנה הרמב"ם ז"ל:
בפי' רעז"ל בד"ה הממלא צ"ל דאי אפשר שיכנסו המים לתוכה עד שיגעו לאחורי':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 141d2353ceb970b7f44a37e6c3fe939f83a05a9006e3d53c2d5baaf1321c0168