משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · מבוא · מיקום 11

המחלוקת העקרונית בשאלת חיוב הגוי במעשרות הוצגה בפירושנו לדמאי (פ"ה מ"ט). השאלה היא האם פֵרות של הגוי נחשבים לפֵרות הארץ, או שמא בעלותו המשפטית על הקרקע יש בה כדי להפקיע את פֵרותיו מחלות קדושת הארץ. במקורות האמוראיים יש מחלוקת בנושא, ואנו הראינו כי בספֵרות התנאים ברור שפֵרותיו חייבים במעשר, אם כי ייתכן שהיו תנאים שסברו שחיוב זה אינו באותה עצמה ותוקף כמצווה המוטלת על ישראל, אלא זה חיוב עם ספק כלשהו. עם זאת, מובן שהגויים לא עישרו בדרך כלל ולא הרימו את יתר מתנות הכהונה והלווייה. כפי שראינו במבוא למסכת פאה הם השתתפו לעתים בהרמת מתנות עניים כחלק מהמערכת החברתית המשותפת בכפר. ברוח זו יש להבין את המדרש המאוחר על הגוי המגיע ללוד ומאלצים אותו להרים מעשר כתנאי לרשות למכור את פֵרותיו (פתרון תורה, עמ' 260). ספק אם יכולים היו לאלץ את הגוי לבצע מה שלא הצליחו לכפות גם על ישראל, אך המדרש משקף מציאות מסוימת בכפרים המעורבים. עדות אחרת למצב זה היא בתוספתא: "גוי שתרם תרומתו תרומה. במי דברים אמורים, על הגורן. הפריש תרומה ונתנה לכהן, מעשר ראשון ונתנו ללוי, מעשר עני ונתנו לעני פירותיו מתוקנים" (תרומות פ"ד הי"ב). מהברייתא משתמע בבירור שפֵרות הגוי חייבים במעשרות, ולעתים הגוי מפריש את המעשרות, אף על פי שאי אפשר לכופו על כך.