משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · פרק 3 · משנה 6

הגגות פטורין אף על פי שהן של חצר החייבת – כבר הערנו (לעיל מ"ד) שהגג שימש לאכסון פֵרות ושאר מצרכים, ולכך מקורות רבים. אבל הפֵרות על הגג אינם מוכנים, אלא הם לפני העיבוד. כך, למשל, יש על הגג זיתים האמורים להתרכך לפני העברתם לבית הבד (משנה, מנחות פ"ח מ"ד; תוס', טהרות פי"א ה"א, עמ' 672 ועוד), תאנים לפני עיבודם (תוס', ביצה פ"ד ה"א ועוד), אגודות ירק "שימתינו להיות אוגד בהן" (תוס', מכשירין פ"ג ה"א, עמ' 675, ומקבילות) או סתם פֵרות שנחשבו לבלתי מוכנים לצריכה מידית (תוס', שבת פ"ג ה"י). הגג נחשב לחצר בלתי משתמרת גם אם היה הגג של בית פרטי. הסיבה לכך ברורה. בחצר היו בתים רבים, אבל הגגות היו מחוברים והמעבר ביניהם היה חופשי, על כן אין זו חצר המשתמרת. אבל אם יש לגג קירות הוא חצר המשתמרת (ירו', נ ע"ד). גג כזה מכונה "גג מבוצר" (תוס', עירובין פ"ז הי"ג).

בית שער – בחצרות גדולים היה בית שער, כלומר הכניסה הייתה דרך חדר מסודר. בחדר כזה בחצר ברמה גבוהה עשוי היה לשבת שומר, אבל לא תמיד שימש החדר ליותר ממעבר מוסדר, אכסדרה – "אכסדרה" היא מונח יווני לחצר מוקפת עמודים, לעתים על העמודים הייתה בנויה עזרה, מעין קומה שנייה (משנה, מדות פ"א מ"ה) (איור 27), ומרפסת – המרפסת היא בדרך כלל בליטה מהקיר ששימשה למעבר לחדרים בקומה העליונה. סדרה זו של "בית שער, אכסדרה ומרפסת" היא סדרה קבועה המכילה מרכיבים ציבוריים בחצר השותפים, שאינם החצר עצמה (עירובין פ"ח מ"ד; שם מ"י; סוטה פ"ח מ"ג ועוד).

הרי אלו כחצר – כל אשר חל על החצר חל עליהם, אם חייבת חייבין ואם פטורה פטורין.

ההלכה עצמה מובררת, ומקבילה לה בתוספתא (תוס', פ"ב ה"כ).