משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · הקדמה

פירוש מסכתות מעשר ומעשר שני המונח לפני הקורא ללימוד ולעיון הוא המשך הסדרה של פירוש המשניות במסגרת פרויקט משנת ארץ ישראל. את תולדות הפרויקט סיכמנו בהקדמה למסכת ברכות.

שתי המסכתות עוסקות בנושאים דומים. החלק המשותף הוא אילו הם הפֵרות שיש להפריש מהם מעשרות ובאיזה מצב של הצמח יש לבצע את ההפרשה. משותפת להן ההנחה שרק אוכל משמעותי חייב במעשרות, ורק כאשר הגיע הצמח לבישולו ולגמר מלאכה. זו כמובן ההלכה הכללית, אבל במהלך המסכת נראה שכללים ידועים אלו היו שנויים במחלוקת, והיו בהם חריגים. באופן טבעי המסכתות עוסקות בגידולים שוליים ובאפשרויות בישול נדירות. מסכת מעשר שני עוסקת בנוסף לכך בשאלה מה מותר לקנות בכספי מעשר שני. גם כאן ההגדרה היא שמותר לקנות רק מזון ולא מוצרים שאינם גדלים על הקרקע. שתי ההגדרות הללו אינן זהות, וממילא נדון במסכת באפשרות של קניית בשר ודגים. המונח "מזון" משותף, אפוא, גם לשלב הרמת המעשר וגם לשלב של קניית הפֵרות בירושלים.

המסכתות פותחות אפוא פתח רחב למתבונן בשלל הגידולים של ארץ ישראל, ובדרכי ניצולם במטבח.

את המבוא העקרוני ואת ההקדמה ימצא הקורא במסכת שבת; תולדות המפעל והתודות שאנו חייבים לחברים רבים הופיעו בהקדמות השונות, ובעיקר בהקדמה למסכת ברכות, ולא נחזור עליהן.

בתחום הכספי נעזרנו ב"קרן הזיכרון לתרבות יהודית" שסייעה לנו בשני מענקים, בקרנות המחקר שליד המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה על שם מרטין זוס באוניברסיטת בר-אילן, בקרן קושיצקי ובקרן לחקר ארץ ישראל בגבולותיה ההיסטוריים על שם א' וצ' מוסקוביץ. מה טוב שאנו יכולים לגמול להם בתודה. אני חב תודה למרכז דוד וימימה יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה שליד אוניברסיטת בר-אילן ולפרופ' חנן אשל ז"ל שעמד בראשו עד ימיו האחרונים על סיועם לעיצוב החיצוני של החיבור, ולד"ר אסתי אשל הממלאת את התפקיד עתה. ברצוני להביע תודה מיוחדת ונוספת לדוד וימימה יסלזון שהגדילו את סיועם. אחרונים חביבים הם בני ובנותיי, שכולם עזרו לי בדרכם ובמקומם במתן "רוח גבית אוהבת" ופה ושם בהעתקות, צילומים והגהות, ובעיקר לאשתי שעמלה רבות גם בתחום הארגוני וגם בהכנת האיורים לדפוס. יבואו כולם על הטובה ועל הברכה.

אסיר תודה אני לשלושת הבתים שאני חי בהם. הראשון הוא ביתי המדעי באוניברסיטת בר-אילן, שחרתה על דגלה את שילוב התורה והמדע; אני מקווה שהכרך המונח לפני הקוראים ייחשב בעיניהם כביטוי הולם של השילוב בין העולמות הנתפסים לעתים כסותרים. תודה מסוג אחר היא לביתי בקבוצת יבנה. החיים בקיבוץ דתי המתחבט כקהילה בבעיות של שמירת מצוות ושל גיבוש הסכמה חברתית ללא אמצעי אכיפה, ציבור המתמודד גם הוא בשאלות של ניסוח משפטי של רעיונות מופשטים ועיצובם המרומם בלשון של חוק ונוהל, כל אלה חידדו את הבנת הרקע החברתי שבו פעלו חכמים. במקביל לחכמים של אז, גם כיום אנו מתחבטים כיצד לנסח בצורה משפטית הסכמות חברתיות, הסכמות שניסוחן קשה ומעורפל אבל הן מובנות ללא מילים – והמילים רק מגמדות את הרעיון הגדול. אורח החיים בקיבוץ דתי, ובחברה הדתית הכללית בת זמננו, העניקו לנו מבט נוסף על תהליך עיצוב ההלכה, מבט שבו ניסינו לשתף את הקוראים.

ועל כולם יתברך ויתפאר שמו. זכות מיוחדת שזכיתי לה מהחונן לאדם דעת היא שעבודתי היא לי אורח חיים. את יום העבודה אני מתחיל ומסיים בשירת "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", ואשריי שזכיתי לכך.

זאב ספראי

תשע"ג