משנת ארץ ישראל על משנה מעשרות · פרק 2 · משנה 5

האומר לחבירו הא לך איסר זה ותן לי בו חמש תאינים – באופן כללי המיקח טובל, כלומר מכירת הפֵרות מהווה גמר מלאכה. בתוספתא שצוטטה לעיל (פ"ב ה"ג) סויג כלל זה, ושם טען רבי מאיר שמיקח של פֵרות שטרם נגמרה מלאכתם אינו טובל, ורבי יוסי (חכמים) חולקים עליו. ההלכה במשנתנו תקפה בשתי תאנים, בשלוש או בעשר. המספר "חמש" בא במשניות לעתים קרובות, משום שחמש הן קבוצה משמעותית²²כגון שבת פט"ו מ"ג; פי"ח מ"א; תרומות פ"י מ"ח; יבמות פי"ג מ"ג; עירובין פ"ו מ"ו; פסחים פ"ט מ"י ועוד. . לא יאכל עד שיעשר דברי רבי מאיר – לפי רבי מאיר זהו מיקח לכל דבר, וה"מקח טובל", כלומר הפֵרות חייבים מעתה במעשרות. למעשה בעל הבית צריך היה להפריש את המעשרות, אבל הוא לא היה חייב בכך לפני המכירה כך שחובה זו מתגלגלת לידי הקונה. ההבדל בין התוספתא שציטטנו בפירושנו למשנה הקודמת (פ"ב ה"ג) למשנתנו ברור. בתוספתא מדובר בפֵרות שלא נגמרה מלאכתם והבעל החליט לייעד אותן להמשך עיבוד, אבל במשנתנו הפרי עצמו גמור ומוכן אלא שטרם הגיע זמנו לגמר מלאכה פורמלי. אלו תאנים סתם הממתינות להגדרה בדבר ייעודן.

רבי יהודה אומר אוכל אחת אחת פטור – לדעת רבי יהודה המיקח עצמו אינו "טובל" (אינו מחייב במעשרות), אלא אם כן "צירף", כלומר אכל כמה תאנים יחד. מכירה של תאנה בודדת אינה מכירה ממש, ואם צרף חייב – אז המיקח שלם והוא טובל למעשרות. אם כן אין מחלוקת על כך שהמיקח טובל, כל זאת כאשר זו מכירה לכל דבר, מכירה כזאת המהווה כשלעצמה גמר מלאכה. אבל כאשר יש רגליים לדבר שהמיקח אינו גמר מלאכה, כגון שמוכר תאנים בודדות, אזי ההגדרה הכללית אינה אחידה ושלמה. בתוספתא חולקים בפרט אחד ובמשנתנו בפרט אחר.

אמר רבי יהודה מעשה – בספֵרותנו מובאים מעשים רבים מימי בית שני ומימי תנאים קדמונים. רבי יהודה הוא אחד החכמים שמוסר מעשים רבים, אולי משום שזכה ללמוד אצל חכמים שונים. הוא למד אצל אביו, רבי אלעאי, שהיה תלמידו של רבי אליעזר, ובעצמו למד גם אצל רבי עקיבא ורבי טרפון.

בגינת וורדים שהיתה בירושלם – מהירושלמי משמע שהבין שאכן בגינה צמחו ורדים, וגם תאנים (ירו', מט ע"ד). אבל את המשנה עצמה ניתן לפרש גם שבעבר הייתה זו גינת ורדים, ואלו נעקרו לטובת עצי התאנים.

ורדים משמשים כצמחי נוי ומפיקים מהם בושם (מי ורדים). הבושם מופק עד היום בארצות המזרח²³משנה, שביעית פ"ז מ"ו-מ"ז; תוס', פ"ה י"ג; ירו', דמאי פ"א ה"ג, כב ע"ב ועוד. . לעתים אף עירבו את הנוזל שהופק מהוורד בשמן, וזהו שמן הוורד הנזכר במקורותינו. בדרך כלל לא גידלו בארץ פרחים לנוי, וודאי שלא היה זה גידול מסחרי. עם זאת, הוורד נזכר כצמח מיוחד שאינו יורד משולחנו של עשיר כשלמה²⁴קהלת רבה, פ"ב א; קהלת זוטא, פ"ב ז. עם זאת, הוורד אינו נזכר בכמה תיאורים אחרים של נוהגי עשירים. . בהקשר זה הוא שימש כצמח נוי ובושם כאחד. ירושלים הייתה עיר גדולה ועשירה, ואין זה מפתיע שבעיר כזאת הייתה גם גינה למכירת פרחי נוי. בספֵרות חז"ל נזכרת הלכה שאין לגדל בירושלים עצים²⁵לסיכום ההלכות ראו ספראי, הלכות. ראו בעל מלאכת שלמה המציע שהוורדים נדרשו לקטורת, ואין צורך בכך, שהרי אין הגבלות על קניית מוצרים לקטורת ממרחקים. , אבל ייתכן שהגינה הייתה בפרברי ירושלים ולא במרכז העיר. זאת ועוד: גם אם ההלכות העוסקות בירושלים נשמרו באופן כללי, או שהן משקפות מציאות רווחת, עדיין אין בכך כדי לקבוע שלא היו פה ושם עצים גם בעיר. מכל מקום, התמונה הגאוגרפית מעניינת. בעיר עוברי אורח רבים ואלו עוברים ליד הגינה וקונים כמויות קטנות של תאנים, מעין "קיוסק" בן זמננו.

והיו תאינים נמכרות בה משלוש ומארבע באיסר – בכמות קטנה, ולא היה בכך כדי צירוף, לא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם – משום שלפי שיטת רבי יהודה פחות מחמש תאנים אין זו מכירה. כפי שאמרנו, רבי יהודה מספר כמה מעשים מימי הבית. הם באים לתמוך בעמדתו ההלכתית, ובדרך כלל לא שוכנעו החולקים מהסיפור ולא שינו את עמדתם אלא הסבירו את הסיפור²⁶כגון משנה, שבת פט"ז מ"ז; אהלות פי"ז מ"ה; תוס', תרומות פ"א ה"א, ועוד. . מכל מקום, לפי הסיפור כל היבול של גינה זו, שהיו בה מעט מאוד עצי תאנה, נמכר בצורה זו של מכירת תאנים בודדות.

מבחינה פורמלית המשנה כאילו סותרת את עצמה. מדברי רבי יהודה ניתן להבין שרק הקונה אחת אחת פטור, ואילו מהסיפור משמע שרק קנייה של חמש תאנים נחשבת צירוף. גם עורך המשנה הבין כך, שהרי את דברי רבי מאיר הוא מנסח "ותן לי בו חמש תאינים". לפי רבי מאיר המיקח טובל גם אם אכל תאנה בודדת, אבל ניסח זאת "חמש תאינים" לפי שיטת רבי יהודה. בתוספתא קובע רבי אליעזר ברבי צדוק שהגבול הוא אכילת שלוש תאנים (פ"ב ה"ז). משנתנו נוסחה בדייקנות, "משלוש ומארבע באיסר", כדי להימנע מקביעת עמדה במחלוקת התנאים האם הגבול הוא שלוש או ארבע תאנים. ההלכה חוזרת גם בפרק הבא (מ"ח), ושם זו מחלוקת תנאים האם אחת אחת דווקא (תנא קמא), או שמא שלוש תאנים הן בבחינת אחת אחת (כדעת רבי שמעון), או אפילו תשע תאנים נחשבות לאחת אחת כדעת רבי אלעזר ברבי שמעון²⁷ראו פירושנו שם. .

פירשנו את המשנה בתאנים קטופות, ברם לפי המשנה הבאה, העוסקת בעניין דומה, מדובר במחובר לקרקע, והשאלה היא האם מיקח במחובר לקרקע טובל למעשרות. נראה שזה ההבדל בין אשכול ענבים לתאנה. התאנה הבודדת היא סעודת ארעי, ואילו אשכול הוא בבחינת צירוף ורק גרגיר בודד הוא סעודת ארעי. כל זה לעניין שבו אנו עוסקים, כלומר להגדרת מיקח, אבל לעניין אכילה בחצר זו מחלוקת תנאים. רבי טרפון מתיר לאכול גרגירים מאשכול שנקטף כולו, או מאבטיח שנקטף כולו, ורבי עקיבא דורש לאכול רק אשכול בעודו על העץ. נשוב לכך במשנה הבאה ולהלן (פ"ג מ"ח).

התלמוד הירושלמי מגביל את המחלוקת למקרה שהמוכר נותן את התאנים בסתם, "לוקט ונותן לו", אבל "בלוקט לאכול כל עמה מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור" (מט ע"ד), וכפי שאמרנו "אחת אחת" משמעו עד ארבע תאנים. אבל מדברי רבי יודן ניתן להבין שהוא תמה, או אפילו חולק, על קביעה זו.