לחם שמים על משנה בבא קמא · פרק 1 · משנה 1

נזיקים תואר במשקל פעיל נזיר נזירים. נזיר נזירים. והנזיר הוא הנוזר והניזר. כמו נזיר אלהים יהיה הנער. וכן הנזיק. הוא תואר המזיק. והניזק. כמו ומלכא לא ליהוי נזיק. שכולל נזק המלך והעם מבלי יועצים. וקראום לארבעה הללו נזיקים בשם תואר. לפי שכבר הן מועדין. ונעשה זה הפועל בהם קנין עצמי. שבו יתוארו ויוחסו. משא"כ בשם מזיק. שהוא מבנין הפעיל הפועל במקרה. והוא ההבדל שבין התואר והפועל. כך נ"ל ברור.

ובזה א"צ לדחקו של בתי"ט. שהיא הרכבה שאינה קולטת. לפי שהנו"ן אינה ראיה. כי היא נו"ן השורש. אלא שנפקדה בפעל הנוסף. לבוא דג"ש תמורתו. והיה מהראוי לפי דרכו לקרות ניזיקין. בחיר"ק פ"א הפעל. ויהיו א"כ שלשה חרוקין בתיבה בלי תנועה אחרת. והוא מהשקר.

גם היותה מורכבת מההפעיל. אין לו מקום. לפי שאין שום הוראה על כך. והיו"ד לא תעיד על זאת. כי היא באה בפלס תואר הנ"ל.

אבל היה ראוי לבוא בפת"ח בראשו. כדרך תנועת הנוסף בעצם. אכן תואר הלז יורה על התעצמות הנזק. בין בפועל בין בנפעל.

ההבער עתי"ט דוחק שא"א לשמעו. וכמאמר הסותר את עצמו. שלפ"ד פשיטא היה צ"ל אש. כלישנא דקרא בענינא. איברא איפכא איכא למימר. דקבעי תנא לאשמועינן אגב אורחה. דלא מיחייב אלא כשהוא גרם לה. משא"כ אם הרחיק כראוי או עברה גדר. או לבתה רוח שאינה מצויה. דפטור. וקמ"ל דלא ניתי למטעי בלישנא דקרא דאייתי תי"ט.

משו"ה נקיט לשון הבער. שם דבר לגזרת ההפעיל. המורה על פעולה יוצאת בכוונת מכווין דווקא. דהיינו לפחות בגרמתו. ואדם פושע לעולם. לאפוקי היכי דאיהו לא גרים מידי. זה לשון ברור.

הרי כמו הנה. הריני. הנני. ועיין לשון התו' תדע שלכך שינה לשונו. שבכ"מ אומר לא ראי. כראי. שהוא מלשון ראוי. וראיה לדבר משא"כ בזה וק"ל.