לחם שמים על משנה בבא קמא · פרק 1 · משנה 3

ושוה כסף ז"ל תי"ט. כתב הר"ב וכשבאים לשלם ההיזק מנכסי יתומים לא יפרעו אלא מן הקרקע כו'. ולכאורה הואיל ולא כתב האידנא מגבינן ממטלטלי דיתמי כו' דדעתו דלא תקנו אלא לב"ח משום נעילת דלת. אבל לנזקין דלא שכיחי לא תקון. אלא שהרמב"ם כתב כו' ואעפ"כ כתב דהאידנא מגבין לנזקין מטלטלין של יתומים ע"כ.

לא ידענא פלוגתייהו במאי. דלכאורה נ"ל. דלא שייכא פלוגתא בהך מילתא. מידי הוא טעמא דרא"פ. אלא משום דלא תקנו לנזקין דלא שכיחי. אטו מי איכא מאן דפליג במידי דלא שכיח (והיינו קרן ותולדותיהן דמשונה ולא שכיחי. וכן שור שהזיק אדם) דלא עבדינן שליחותייהו האידנא. ולא מגבינן ביה בח"ל אפילו ממקרקעי. ואף לא ממזיק עצמו. וגם לא מאותו דבר שהזיק בעצמו. אלא דאי תפס. מהני. דלא מפקינן מניה. למר כדאית ליה. ולמר כדאית ליה מיהו מניה דווקא. אבל מיתמי. מסתייה דתהני תפיסה בדבר המזיק עצמו. אי נמי אפילו במקרקעי דמזיק. דמשתעבדי לקרנא מיהת האידנא נמי איברא הבו דלא לוסיף עלה למגבי נמי אנבויי. ומניהו דיתמי נמי. וממטלטלי דיתמי נמי. כי הא מאן שמעת ליה. וליכא מאן דאמר לדעתי.

אי הכי ודאי ליכא לאוקמי לדהרי"ף. אלא במידי דשכיח ואית ביה חסרון כיס. (דהיינו שן ורגל. וכן אדם שהזיק שור) דשליחותייהו דקמאי עבדינן בהו. ודמו לשאר חובות ושיעבודים דאזיל ליה טעמא דר"א. ועל כרחך יודה בזה גם ר"א. ואין מקום למחלוקתן (כתבתי הכל בלי עיון בספרים כלל. לידע במה נחלקו) וזה מן התימה.

ואין לומר דהרי"ף אזיל לטעמיה. דס"ל דמנדינן לחובל עד דמפייס לבעל דיניה.

דההיא תקנה אחרונה משום קנסא. ודווקא לדידיה קנסוהו. אבל לא קנסו בנו אחריו. ותקנתא לתקנתא למיגבי ממטלטלי דיתמי נמי. ודאי לא עבדינן. זה ברור. לענ"ד.

וע"פ עדים ב"ח הא דהוקשה למפרשים. מ"ש דלשמעינן הכא. הא פסילי לכל עדות. נ"ל לק"מ. דהא בהזק בהמה איירי הכא. וס"ד דסגי בעדות עם הדומה לחמור. אע"ג דבעל השור משלם מכיסו כ"ש בקרן תמה. דאינו משתלם אלא מגופה של בהמה. זה פשוט.