או שנשכו כלבו לא מיבעיא נגיחה דתם דפטור ברשות המזיק. אלא אפילו נשיכה דכלב רע. שהוא מועד מתחלתו (עמ"ש בס"ד לעיל שילהי פ"ק) נמי מיפטר.
קריאה במקור
לחם שמים על משנה בבא קמא · פרק 5 · משנה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
והסתכל בעין פקוחה. ותראה מחכמת לשון המשנה בדיוק נפלא ובהשגחה. דבסיפא לא אכפל למתני נמי. או נשך כלבו שורו של בע"ה. אלא נגח לשורו של בעה"ב בלחוד. כיון דאנגיחה תמה מיחייב. תו לא אצטריך ליה לאשמועינן נמי כה"ג במועד. דממילא משמע.
ונסתלקה תמיהת תי"ט.
בעל החצר חייב בקרן בכל גוונא.
ובשן ורגל. עיין לעיל מ"ב דריש מכילתין בפי' רע"ב ד"ה רשות הנזק והמזיק. ובח"מ (סי' שפ"ט) ודוק.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4fb0eaf4f6345d90bc671b8cc407057741f2e8b9d396569fc4878441da948a55