הוא מעל וחבירו לא מעל
וכל הבבא מיירי דוקא בגזבר שהאבן והקורה של הקדש מסורות בידו, ולפיכך כשנטלן לעצמו עדיין הן ברשותו, שהוא רשות הקדש כתחלה, ולא מעל. [ואי"ל עכ"פ שליחות יד בפקדון הוה, ולחייב מעילה. י"ל שולח יד בפקדון צריך שיתכוון להוציאו מרשות מפקיד בשעה ששולח בו יד, אבל הך גזבר הרי סבור ששלו הוא, דכל מועל הרי אינו רק בשוגג. ועי' לעיל סי' י"ז]. משא"כ כשנתן האבן במתנה לאחר, הוא מעל בנתינת המתנה, משום טובת הנאה שמחזיק לו חבירו משום זה, והרי התכוון נמי להוציאו מרשות הקדש לרשות חול. אבל חבירו לא מעל כשיהנה ממנו, שכבר יצא לחולין כשנתנה לו:
וכל הבבא מיירי דוקא בגזבר שהאבן והקורה של הקדש מסורות בידו, ולפיכך כשנטלן לעצמו עדיין הן ברשותו, שהוא רשות הקדש כתחלה, ולא מעל. [ואי"ל עכ"פ שליחות יד בפקדון הוה, ולחייב מעילה. י"ל שולח יד בפקדון צריך שיתכוון להוציאו מרשות מפקיד בשעה ששולח בו יד, אבל הך גזבר הרי סבור ששלו הוא, דכל מועל הרי אינו רק בשוגג. ועי' לעיל סי' י"ז]. משא"כ כשנתן האבן במתנה לאחר, הוא מעל בנתינת המתנה, משום טובת הנאה שמחזיק לו חבירו משום זה, והרי התכוון נמי להוציאו מרשות הקדש לרשות חול. אבל חבירו לא מעל כשיהנה ממנו, שכבר יצא לחולין כשנתנה לו: