ר"ש משאנץ על משנה מכשירין · פרק 4 · משנה 10

שנפלו עליהם משקים. טמאין אם רבו מי גשמים על המשקין ההם ביטלום וטיהרום:

הוציאם שירדו עליהן גשמים. דאחשבינהו לגשמים אע"פ שרבו טמאין דנטמאו הגשמי' עצמן:

בלעו משקין טמאים. שהעצים נגובים מבחוץ ובתוכם משקים בלועים:

אע"פ שהוציאן שירדו עליהן גשמים. דאחשבינהו לגשמים אפי' הכי טהורין דלא נגעו במשקין טמאין שהרי נבלעו:

לא יסיקם אלא בידים טהורות. שלא יטמאו הידים את מי גשמים שהוחשבו ויחזרו ויטמאו את התנור דמשקה מטמא כלי אבל בידים טהורות יכול להסיק בתנור והתנור טהור דאי משום שסוף משקה טמא הבלוע לצאת מחמת ההיסק כדתנן במס' כלי' פ"ט [מ"ה] חרסים שבלעו משקין טמאים ונפלו לאויר התנור והוסק התנור טמא שסוף משקה לצאת ומשמע במסכת נדה בפרק האשה (דף סב:) דאפי' במשקין קלין אם הוסק טמא בין לרבי יוחנן בין לר"ל הני מילי חרסים שאין האור שולטת בהם ונפלט מהן המשקה הבלוע מכח האש אבל עצים שהאש שולטת בהם ונאחז בהם האור כלים המשקין בתוכן ואין יוצאין לחוץ כשמסיקן בתנור מחמת שחום התנור מסבבן ומיהו כשמסיקין אותן במדורה נפלט מהן המשקה הבלוע כדמוכח מילתא דר"ש דסיפא וזה דוחק קצת דהיסק דר"ש לאו כהיסק דתנא קמא שצריך להעמיד חד במדורה וחד בתנור ושמא יש לחלק בין בלועין משקין הרבה לבלועין מעט ומיהו ג"ז קשה שצריך להעמיד דת"ק בבלועים מעט ודר"ש בבלועים הרבה ונראה משום דר"ש איירי בעצים לחים שאין האור נאחז בהן כ"כ:

אם היו לחים. עצים שבלעו משקין טמאין ולא ירד עליהן גשמים אלא מחמת שהיו לחים יצאו משקין מהן עצמן ועם אותן משקין פלטו משקה הבלוע ורבו משקין שמעצמן על משקה הבלוע:

טהורין. שביטלו אותן:

תני"א בתוספת"א [שם] רבי שמעון אומר אם היו לחין והסיקן ורבו משקין היוצאין מהן על המים שבלעו טהורין מק"ו ומה אם מי גשמים שהם עלולים לקבל טומאה מטהרין ברוב פירות שאינן עלולין לקבל טומאה אינו דין שיטהרו ברוב אמרו לו לא אם אמרת במי גשמים שמטהרין את הטמאין תאמר במי פירות שאין מטהרין את הטמאין. פי' מים היוצאין מן העצים לחים כמי פירות חשיבי לכל דבר: