משנה זבים · פרק 4

רבי יהושע אומר נדה שישבה עם הטהורה במטה. כפה שבראשה. טמא מדרס. ישבה בספינה. כלים שבראש הנס שבספינה טמאין מדרס. נוטלת. עריבה מלאה בגדים. בזמן שמשאן כבד טמאין. בזמן שמשאן קל טהורין. זב שהקיש על כצוצרא. ונפל ככר של תרומה. טהור:

הקיש על המריש. על המלבן. על הצנור ועל הדף. אף על פי שהוא עשוי בחבלים. על התנור ועל הים. ועל אצטרובל ועל חמור של רחים של יד. ועל סאה של רחים של זיתים. ר' יוסי אומר אף על קורת הבלנין טהור:

הקיש על הדלת. על הנגר. על המנעול. על המשוט ועל הקלת. ועל אילן שכחו רע. ועל סוכה שכחה רע. על אילן יפה. על סולם מצרי בזמן שאינו קבוע במסמר. על הכבש. על הקורה. ועל הדלת. בזמן שאינן עשוין בטיט. טמאין. על השידה. על התיבה. ועל המגדל. טמאין. רבי נחמיה ור' שמעון מטהרין באלו.

זב שהיה מוטל על חמש ספסלים. או על חמש פונדיות. לארכן טמאין. לרחבן טהורין. ישן ספק שנתהפך עליהן. טמאין. היה מוטל על ששה כסיות. שתי ידיו על שנים. שתי רגליו על שנים. ראשו על אחד. גופו על אחד. אין טמא. אלא זה שתחת הגוף. עומד על שני כסאות. ר' שמעון אומר אם רחוקין זה מזה טהורין:

עשר טליות זו על גב זו. ישן על גבי העליונה. כולן טמאות. הזב בכף מאזנים. ומשכב ומושב כנגדו. כרע הזב. טהורין. כרעו הן. טמאין. ר' שמעון אומר ביחידי טמא. ובמרובין טהור. שאין אחד נושא את רובו:

הזב בכף מאזנים. ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין. ובמת הכל טהור חוץ מן האדם. זה חומר בזב מבמת. חומר במת מבזב. שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים. ועל גביו מדף. לטמא אוכלין ומשקין. מה שאין המת מטמא. חומר במת. שהמת מטמא באהל. ומטמא טומאת שבעה. מה שאין הזב מטמא:

היה יושב על גבי המטה. וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה. טמאות. מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש. ר' שמעון מטהר. היה רוכב על גבי בהמה. וארבע טליות תחת ארבע רגלי בהמה. טהורות. מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה. היתה טלית אחת תחת שני ידים. תחת שני רגלים. תחת יד ורגל. טמאה. ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו. והחמור בידיו. שמשענת הסוס על רגליו ומשענת החמור על ידיו. ישב על קורת בית הבד. כלים שבעקל. טמאין. על המכבש של כובס. כלים שתחתיו. טהורין. ר' נחמיה מטמא: