משנה זבים · פרק 2

הכל מיטמאין בזיבה. אף הגרים. אף העבדים. בין משוחררין. בין שאינן משוחררין. חרש שוטה. וקטן. סריס אדם. סריס חמה. טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש. וחומרי האשה. מטמאין בדם כאשה. ובלובן כאיש. וטומאתן בספק:

בשבעה דרכים בודקין את הזב. עד שלא נזקק לזיבה. במאכל. במשתה. ובמשא. בקפיצה. בחולי. ובמראה. ובהרהור. הרהר עד שלא ראה. או שראה עד שלא הרהר. רבי יהודה אומר אפילו ראה בהמה חיה ועוף מתעסקין זה עם זה. אפילו ראה בגדי צבע האשה. ר' עקיבא אומר אפילו אכל כל מאכל. בין רע בין יפה. ושתה כל משקה. אמרו לו אין כאן זבין מעתה. אמר להם. אין אחריות זבים עליכם. משנזקק לזיבה. אין בודקין אותו. אונסו. וספיקו. ושכבת זרעו טמאים. שרגלים לדבר. ראה ראיה ראשונה. בודקין אותו. בשניה בודקין אותו. בשלישית. אין בודקין אותו. ר' אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו. מפני הקרבן:

הרואה קרי אינו מטמא בזיבה. מעת לעת. רבי יוסי אומר יומו. עכו"ם שראה קרי ונתגייר. מיד הוא מיטמא בזיבה. הרואה דם והמקשה מעת לעת. והמכה את עבדו. יום יומים. מעת לעת. כלב שאכל בשר המת. שלשה ימים מעת לעת. הרי הוא כברייתו:

הזב מטמא את המשכב בחמש דרכים. לטמא אדם. לטמא בגדים. עומד. יושב. שוכב. נתלה. ונשען. והמשכב מטמא את האדם בשבעה דרכים לטמא בגדים. עומד. יושב. שוכב. נתלה. ונשען. במגע. ובמשא: