הבונה. שאמרו באבות מלאכות, כמה יבנה. כן פי' הר"ב. וגילה לנו התנא בחדא דאאמור באבות מלאכות קאי וה"ה לכולהו, להכי לא קתני כמה יבנה ויהיה חייב כל שהוא, אלא קתני הבונה כל שהוא, לשנות דוגמתו החורש כל שהוא ולא יצטרך עוד לומר חייב, דפשיטא דלחייובא נחית כיון דגלה לנו דאאמור באבות מלאכות דכולהו לחייובא נשנו קאי, ומ"מ בשאר אבות דאין שיעורם בכל שהוא אתי שפיר לשנות בהם חייב, לדיוקא הא פחות מכשיעור פטור, וכשיעור המלבן והמנפץ וכו' דסיפא דשיעורו דומה להם סמיך, וכבר נזכר בראש הפרק לחייובא ובהזכירו שיעור התולדות כגון המסתת וכו' המנכש וכו' אע"ג דשיעורם בכל שהוא תני בהו חייב בפירוש משום דלא נזכרו באבות מלאכות והמלקט עשבים ועצים דאף הם לא נזכרו באבות ואעפ"כ לא תני בהו חייב הוא מפני דסמיך אדסליק מיניה דהוו דומיא דידוהו דלא ערבינהו משום החילוק שבהם:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה שבת · פרק 12 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 402239b3cc06ea5f467587dc356e4d25d83ee408882bc482e2416054c4a047fb