[אות לה] בהרע"ב ד"ה ואח"כ. מרצ' ופטור. וכן פירש רש"י והיינו לשיטתייהו דפירשו דמיירי גם בנטמא הבשר וזה ע"כ רק לענין הפטור מפסח שני דהא אין הציץ מרצה להתיר בשר באכילה. אבל תוס' הקשו ע"ז דהא הגמרא מדייק דוקא נזרק ואח"כ נודע שהוא טמא אבל נודע ואח"כ נזרק לא. וע"כ זהו רק מדרבנן וא"כ היכי מחייבינן ליה בפסח שני כיון דמדאורייתא פטור הוי חולין בעזרה. ולזה פי' הריב"א דמיירי בנטמא הדם וע"ז קאי הדיוקא דנודע ואח"כ נזרק לא הותר הבשר באכילה אבל מ"מ פטור מפ"ש. וכתב עוד מיהו יש ליישב פי' רש"י דהציץ מרצה היינו להקטיר אימורי' ובנודע ואח"כ נזרק אינו מרצה להקטיר אימורים ומ"מ פטור מפ"ש:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פסחים · פרק 7 · משנה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[אות לו] בהרע"ב ד"ה הציץ מרצה. שהקריב פסחו. ואפילו בין שחיטה לזריקה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 28efc17288e6ecf53d65d7a7533eb396626b6e92f30af5dad7f13e3c597bd561