תוספות רבי עקיבא איגר על משנה פסחים · פרק 7 · משנה 5

[אות לב] אע"פ שנטמא הבשר והחלב קיים. משמע דבנטמא שניהם אינו זורק והיינו כר"י (בפרק ג' משנה ד' דמנחות) והא דקתני במתני' דמקודם חמשה דברים באין בטומאה היינו דבציבור מודה ר"י כדמסקינן בסוגיין ואף למ"ד דטומאה דחוייה בציבור ובעי ריצוי ציץ מ"מ מדינא ציץ מרצה על האוכלין ורק מדרבנן לא יזרוק ולא אמרי' רק ביחיד ולא בציבור תוס'. אבל באבוד ושרוף אף בציבור לא יזרוק ואף דיעבד פסול כמבואר בסוגיין. ובזה מיושב מה דאמרינן בסוגיא חדא דפסולה דיעבד משמע ועוד חמשה דברים באין לכתחילה משמע ומשני הא ביחיד הא בציבור ועיין מהרש"א דלא חש להשיב על קושיא הראשונה ופסולה היינו לכתחילה. ולענ"ד י"ל דבתחלה דמשני כי קאמר ר"י לכתחילה אבל דיעבד לא היינו דשרש הדין דאם אין דם אין בשר הוא לכתחילה דלא שינה הכתוב לעכב ואף בשרוף ואבוד כן (וכדס"ל לר' יוסי באמת) אפילו בציבור אסור לכתחילה כיון דדינא דאורייתא הוא דלכתחילה ל"י. ומש"ה פרכינן דהא פסולה קתני אבל למה דמשני כאן ביחיד כאן בציבור דבציבור אפי' לכתחילה שרי וע"כ זהו רק בטומאה די"ל דציץ מרצה על אכילות ורק מדרבנן ל"י ובציבור התירו לכתחילה. וממילא י"ל דבאבוד ושרוף אפילו דיעבד לא דאם אין דם אין בשר הוא לעכב וכדאיתא כן להדיא בסוף סוגיין. וא"כ י"ל דלשון פסולה נקט משום נשרף. וביותר די"ל דמתני' ס"ל דציץ אינו מרצה על אכילות וקאמר כמדת ר"י היינו לענין היסוד דאם אין דם אין בשר פסולה אבל ר"י לנפשיה סבר דמרצה על האוכלין ומדרבנן לא יזרוק ובדיעבד כשר ודו"ק היטב: