תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים · פרק 14 · משנה 2

[אות קח] תוי"ט ד"ה שנאמר לפני. ושעיר משתלח נמי. שהרי זה הביאו כשנראה לבא ומשיצא כו' (כ"כ ברש"י):

[אות קט] שם במשנה לבוא לאחר זמן. התוס' ישנים יומא (דף מ"ד ע"ב) הקשו דלר"י דס"ל דבע"ח נדחים אמאי באו"ב ראוי לבוא לאח"ז נימא הואיל ונדחה ידחה עיי"ש מה שתירצו:

[אות קי] בהרע"ב סד"ה ומחוסר זמן. לר' שמעון צריכא. כך היא הגירסא בפנינו ודברי תוס' שכתבו בד"ה משום דפסולה כו' בכל דוכתי משמע דפסול הגוף חמיר מפסולא דאתי מעלמא כדאמרי' בפ"ק כו' והא דמשמע הכא איפכא לאו משום דפסול הגוף קיל. אלא ה"ק דמום עובר ותורים הפסול תלוי בגופה ואם היה מום עובר מיד היה ראוי אבל או"ב אין הפסול תלוי בגופה שיועיל לו שום תיקון דכולא יומא לא חזי. עכ"ל. מזה מוכח דהי' להם הגירסא אבל או"ב דפסולה מעלמא אימא מודה להו ר"ש לרבנן דאילו לגרסתינו הנ"ל גם כאן מחשבים פסול הגוף דחמיר דמש"ה הי' ס"ד דדוקא בזה דחמיר מש"ה אינו ראוי כלל בפנים ופטור:

[אות קיא] תוי"ט ד"ה וחכ"א. שאין לוקין עליו. קשה לי הא הלאו אתי ללקות באם שחט בחוץ מה שעתה ראוי לבוא לפנים והתרו בו למלקות ואם לקה פטור מכרת. ואם לא התרו חייב כרת וכמו כל חייבי כריתות שיש בהם לאו כמו אחותו וכדומה. והאזהרה לא אתיא לכרת דהא קי"ל כרת לא בעי אזהרה כדאיתא (רפ"ג דמכות) אלא דאזהרה למלקות דהתרו בו וצ"ע. ולשון חכמים כל שאין בו כרת כו' אינו בדוקא דהא הקדיש בשעת היתר במות ושחטו בשעת איסור במות אין בו כרת והוא בל"ת כדלקמן (בפרקין מ"ט):