תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים · פרק 13 · משנה 3

[אות ק] הרע"ב ד"ה המעלה בחוץ. משום העלאת חוץ. ונ"מ בהזיד בעכו"ם ושגג בהעלאת חוץ רש"י. ובתוס' הקשו דא"כ מקרי לא שב מידיעתו. ולהרע"ב י"ל דשגג בשתיהן דאינו חייב ב' חטאות:

[אות קא] שם ד"ה ושחטו פטורים. דכתיב דם יחשב. בריטב"א (קדושין דף מ"ג) כתב הא דלא ידעינן זה מסברא דבעשותה יחיד שעושה ולא שנים כדדרשי' בשבת (דף צ"ב ע"ב) היינו דלא נימא לרבות הכא מאיש איש. ואני מסתפק אם ב' ששחטו דפטורים היינו דדמי לשאר חייבי חטאות דקי"ל דזה יכול וזה יכול דפטור דבעשותה אבל זה א"י וזה א"י חייב כסתם מתני' שם (פ"י מ"ה) ה"נ הכא ממעטא מקרא רק זה יכול וזה יכול. דבזה א"י וזה א"י פשיטא דחייב כמו בעלמא. ולהכי כתיב הוא למעט שיהיה דינו שוה כמו בעלמא וב' ששחטו וזא"י וזא"י באמת חייב. ובהעלאה דמרבינן מאיש איש ב' דהעלוהו היינו אפי' בזה יכול וזה יכול. והכי משמע לכאורה מדברי הריטב"א מדמקשה דכבר נפקא מקרא דבעשותה ולא תירץ דאתיא לזה א"י וזה א"י. וצ"ע לדינא:

[אות קב] שם ד"ה והעלוהו חייבין. אלא לרבות. דלא נילף לפטור מק"ו משחיטה דחייב להדיוט ופטור בשנים ק"ו במעלה דפטור להדיוט מכ"ש דפטור בשנים:

[אות קג] תוי"ט ד"ה והעלוהו חייבים. דסבר דאף בהעלאה שנים פטורין. דס"ל דמההוא דכתיב בהעלאה דרשינן מהוא ולא אונס ושוגג ומוטעה. ומההוא ממעטינן ב' שהעלו. קשה לי כיון דדריש הוא ההוא א"כ תרי ההוא דכתיב בשחיטה דרשינן תרי הוא למעוטי שוגגים וב' ששחטו. ותרי ההוא היינו ולא שלוחו וחד אם אינו ענין לשחוטי חוץ תנהו לכל התורה כולה דאין שליח לד"ע א"כ ע"כ דסבר כב"ש (ספ"ג) דמציעא דחישב לשלוח יד חייב. דאי כב"ה אף אם יסבור דש"כ הבאים כא' מלמדין. מ"מ הא הוו ג"כ מעילה ושליחות יד וטביחה (צ"ל) [צ"ל ול"ל] קרא בשחוטי חוץ למעט שלוחו. ומצטרך לומר לא נחלקו ב"ש וב"ה וס"ל לר"י לדינא דחישב לשלוח יד חייב וזה לא מצינו. עיין היטיב בקדושין (דמ"ג ע"א) וצע"ג: