תוספות רבי עקיבא איגר על משנה זבחים · פרק 1 · משנה 1

[אות א] במשנה כל הזבחים שנזבחו ש"ל. ותודה לשם שלמים כשר ומרצה. ושלמים לשם תודה אינו מרצה דכתיב זבח תודת שלמיו תודה אקרי שלמים ולא שלמים אקרי תודה (גמ' דף ד' וז'):

[אות ב] הרע"ב ד"ה אלא שלא כו'. לשם נדר ולשם הבעלים. דילפינן מקראי דלמצוה בעי לשם נדר ולשם הבעלים כמבואר בסוגיין:

[אות ג] שם ד"ה חוץ מן הפסח. עד שיהו כל עשיותיו. ולמצוה לא צריך קרא דנפקא מקרא דזאת התורה לעולה כו' דאתקש כולה לשלמים. אע"כ דאתא לעכב. ואף דשינוי בעלים דילפינן מקרא דואמרתם זבח פסח לא שמעינן רק הזביחה מ"מ אמרינן מה שלמים לא חלקת בין שחיטה לשאר עבודות למצוה אף פסח לא תחלוק ביניהם לעיכוב. וכן בחטאת דנפקא שינוי בעלים מוכפר עליו ולא על חבירו דלא שמעינן רק בזריקה מ"מ אמרי' דלא תחלוק. (גמ' דף ז' ע"ב ורש"י דף ח' ע"א):

[אות ד] תוי"ט ד"ה שנזבחו שלא כו'. וה"ה. ודוקא שינוי קודש אבל שינוי בעלים ליכא אלא בזריקה. או שהשחיטה וקבלה והולכה היה ע"מ לזרוק דמו לשם בעלים אחרים. (גמ' ד' י' ע"א) עיי' במ"ל (רפט"ו מהל' פ"מ):

[אות ה] שם ד"ה כשרים. דייק ליה הרמב"ם. בפי' המשניות. ותמוה לי על הרע"ב והרמב"ם הא להדיא מבואר בסוגיין (ד"ד) דשינוי קודש ישנו בציבור כביחיד. אלא דשינוי בעלים לא שייך בקרבן ציבור דכולם בעלים. ולשם נכרים לא מפסל דבעינן חבירו דומיא דידיה וכן פי' הרמב"ם (פ' ט"ו מהל' פ"מ) וצע"ג. ועיין במהרש"א ביצה (ד"כ ב' ד"ה בפירש"י) דנקט נמי בפשיטות דבק"צ אין בו דין שלא לשמו. ובמחכ"ת אינו כן:

[אות ו] בהרע"ב ד"ה אף האשם. וכתיב כחטאת כאשם. בתוס' במסכתין (דנ"ה ע"א ד"ה מה חטאת) תמהו דלר"א גם זבחי שלמי ציבור לפסול שלא לשמה דאתקיש לחטאת דמהאי טעמא אינו נאכל אלא לזכרי כהונה כדלקמן (פ"ה מ"ה) כמ"ש הרע"ב שם. וא"כ ניקוש ג"כ לענין שלא לשמה:

[אות ז] תוס' חדשים בד"ה וק' הא קיי"ל אין היקש למחצה. ובתוס' (ד' י' ע"ב ד"ה הרי הוא אומר) הו"מ למילף דאשם פסול שלא לשמו מגז"ש דעון עון כו' אלא היינו ממעטינן מקרא דאותה. וקשה לי כי היכי דאף דאין גז"ש למחצה מ"מ כיון דהגז"ש אצטריך למותרו נדבה ממעטינן לאשם מאותה. א"כ גם מהיקישא דכחטאת כאשם נימא כן דהא ההיקש צריך לסמיכה אלא אין היקש למחצה ונמעט לאשם מאותה: