תוספות יום טוב על משנה סוטה · פרק 3 · משנה 7

וכהנת שנשאת לישראל. כתב הר"ב בת כהן מנחתה נאכלת וכו'. דכל מנחת כהן וכו' כהן ולא כהנת. וכן כהנת אלמנה וכו' לישנא קטיעה הוא. ורש"י מפרש הכי. כהנת בת כהן מנחתה נאכלת. דכל וכו' כהן ולא כהנת הנשואה לישראל וכן כהנת אלמנה וכו'. גם מה שאמר הר"ב שהביאה מנחת נדבה ליתא בפירש"י אלא שהביאה מנחה ובין נדבה ובין חובה בכלל. וא"א לומר דנדבה דוקא דהא קרא דכל מנחת כהן בשל חובה כתיב. ומ"מ מדכתיב כל מרבינן דמנחת כהן של נדבה נמי אינה נאכלת כדאיתא בספרא:

מנחתה נאכלת. פירש הר"ב דכתיב וכל מנחת כהן ולא כהנת. גמרא. ובתוספות הביאו ירושלמי דפריך הכתיב (שם כב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו מעתה כהן ולא כהנת [והא תנן בפ"ז דיבמות [משנה ב'] דבת כהן לישראל והכניסה לו עבדים לא יאכלו וכו' דש"מ דאם לא ניסת יאכלו בשבילה] ומשני והכהן המשיח תחתיו מבניו (שם ו) [וכתיב גבי מנחות] את שבנו עומד תחתיו יצאה זו שאין בנה עומד תחתיה. ובבבלי פרק הזרוע (חולין דף קל"ב) איתא נמי דלא מפיק ליה מכהן ולא כהנת אלא מדאהרן ובניו כתובין בפרשה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן (שם) בני אהרן ולא בנות אהרן [רש"י]. ע"כ:

כהנת מתחללת. פירש הר"ב אם נבעלה לפסול לה כו' כדדרשינן בפ"ד דקדושין ד' ע"ז ולא יחלל זרעו. לא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל פירש"י דעיקר חלול האמור כאן משום ביא' עצמו שהיתה כשרה ונתחללה ע"כ. ודלא כמ"ש בפירושו דהכא יחלל שני חלולים אחד לה ואחד לזרעה:

וכהן אין מתחלל. פירש הר"ב אלא כל זמן שהוא עמה הוא פסול כו' ולשון הספרא להחלו בזמן שהוא נוהג מנהג זה הרי הוא חולין. הרמב"ם:

ואין כהנת אוכלת בק"ק. כתב הר"ב דכתיב כל זכר בבני אהרן. גמרא. ואע"ג דמבני אהרן ממעטינן ולא בנות אהרן. [וכמ"ש הר"ב במ"ז פ"ק דקדושין] טרח קרא וכתב זכר לרבות בעלי מומין למחלוקת כמו שכתב הר"ב ברפי"ב דזבחים: