יוצא והולך לו
מדהוא טבול יום עד שתשקע החמה, והרי טבול יום אכור בעזרה. ואע"ג שגם אחר טבילתו יושב בבית המוקד, ואפילו בהחצי שהיה בנוי בחול, עכ"פ מחנה לויה היה, והרי טבול יום אסור במחנה לויה [כיבמות ד"ז]. י"ל דמחנה לויה רק מדרבנן אסור לטבול יום, דיהושפט גזר כן, וכיון דנטמא בפנים והשערים סגורים, הקילו גביה. [ועי' תוס' יבמות שם. ולתוס' חולין (ד"ב ב' ד"ה שמא יגע). וכ"כ לר"ב (כלים פ"א מ"ח), דוקא בעזרת נשים, שמורגל לכניסה ויציאה החמירו שלא יכנס שם טבול יום. אבל בשאר דוכתי רשאי כל טבול יום לכנס עד סמוך למחנה שכינה. א"כ ע"כ צ"ל, להכי כשהשער נפתח יוצא והולך, דמאחר שאסור עכ"פ לעבוד, יצא שלא יחשידוהו שמתעצל מלעבוד, (כפסחים דפ"ב א')]:
מדהוא טבול יום עד שתשקע החמה, והרי טבול יום אכור בעזרה. ואע"ג שגם אחר טבילתו יושב בבית המוקד, ואפילו בהחצי שהיה בנוי בחול, עכ"פ מחנה לויה היה, והרי טבול יום אסור במחנה לויה [כיבמות ד"ז]. י"ל דמחנה לויה רק מדרבנן אסור לטבול יום, דיהושפט גזר כן, וכיון דנטמא בפנים והשערים סגורים, הקילו גביה. [ועי' תוס' יבמות שם. ולתוס' חולין (ד"ב ב' ד"ה שמא יגע). וכ"כ לר"ב (כלים פ"א מ"ח), דוקא בעזרת נשים, שמורגל לכניסה ויציאה החמירו שלא יכנס שם טבול יום. אבל בשאר דוכתי רשאי כל טבול יום לכנס עד סמוך למחנה שכינה. א"כ ע"כ צ"ל, להכי כשהשער נפתח יוצא והולך, דמאחר שאסור עכ"פ לעבוד, יצא שלא יחשידוהו שמתעצל מלעבוד, (כפסחים דפ"ב א')]: