ולקצות פטור. נראה פשוט כמ"ש בתי"ט דלא פטר ר"י בלקצות. אלא באוכל א' א'. אבל צירף שתים ודאי חייב:
קריאה במקור
לחם שמים על משנה מעשרות · פרק 2 · משנה 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וטעמא דת"ק דמחייב בלקצות בכל גוונא. צ"ל משום דס"ל דלוקח עיניו במקחו. כדפירש הרע"ב בסמוך ריש פ' דלקמן:
ודמסקינן בגמרא אין המקח קובע אלא בדבר שנגמרה מלאכתו הא מני ר"י. דכוותיה קיי"ל ודלא כת"ק דהכא. וא"כ לא אתיא מתני' דלקמן ר"פ כר"י. ועיין לקמן:
ולפמ"ש לעיל מ"ז דאיכא לאוקמה לההיא אליבא דר"י. בע"מ שיאכל בדבר הנגמר. כגון תאנים הנאכלין לחין מתוך הכלכלה ודכוותה. אי בעית אימא פטר ר"י הכא אפילו בצירוף. דווקא כי התם דקונה בדמים.
וצ"ל הא דתנן לעיל מ"ה דר"י מחייב בצירוף. דווקא כי התם דקונה בדמים. משא"כ במחליף דהכא. דלאו מקח גמור הוא. ות"ק דמחייב. ע"י צירוף הוא דמחייב. דהו"ל כדבר שנגמרה מלאכתו. וא"כ מתני' דר"פ דלקמן. צ"ל כמ"ש בתי"ט שם. דמ"מ מודה ר"י דאמרינן לוקח עיניו במקחו. בהוקבע בחצר. ע"ש:
ואם נפשך לומר דמ"ז דלעיל נמי כקונה בדמים ממש הוי. דמקח גמור הוא. משו"ה נאסר בצירוף. נמי אתי שפיר. ומתני' דהכא מיתוקמא כדפרישנ'. ומתני' דבסמוך ר"פ דאסורין. בצירוף:
ואב"א מיחוורתא כדשנינן מעיקרא. דלא שרי ר"י הכא. אלא בא' א' וכמ"ש בתי"ט. ואפ"ה תיתי מתני' דלקמן כר"י. דשני ליה בין מקח גמור לשאינו גמור. או דילמא לאו הכי. וטעמא דמתניתין דר"פ דבסמוך כמו שאכתוב שם בביאור יותר בעזהי"ת:
משנה לחם
עיין ירושלמי דמייתי הר"ש. ואיכא למשמע מניה. דמותר לקיים המורכב אף בא"י. ודלא כר"ע.
עיין ירושלמי דמייתי הר"ש. ואיכא למשמע מניה. דמותר לקיים המורכב אף בא"י. ודלא כר"ע.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1978
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012730190205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9b778d1265f426fbdb77d4b5fc04faab49a861fa2876b9be07dc819c441b0780