לחם שמים על משנה מעשרות · פרק 3 · משנה 10

אוכל אחת אחת. העומד בחצר אוכל מן הנוף כדפירש הרע"ב. והכא לא שייך למיזל לא בתר עיקר ולא בתר נוף. דבמחובר ליכא חיובא דמעשרות. עד שיתלשו הפירות ויקבעו במקום החייב כשיהיו תלושין:

ולא ידענא למאי נסיב תנא הכא האי דינא היכא אזלינן בתר עיקר או נוף. ושמא איידי דאצטריך ליה לאשמועינן דלא ניזיל הכא בתר עיקר ולא בתר נוף כמו בעלמא. מילתא אגב אורחא קמ"ל. היכא אזלינן בתרייהו:

ובבתי ערי חומה הכל הולך אחר העקר. התי"ט האריך להשיג על הר"ש במ"ש דסתם מתני' כר"מ דערכין:

וכל דבריו אינן מוכרחין. וכמעט סותרין את עצמן. דמעיקרא קאמר דליכא בינייהי דר"מ ור"י אלא חולסית ומצולה. ודייק מנה דלא מרבה אלא הראוי לבנין. משמע דאפי' לר"מ גנה לא. והדר קאמר דאפי' לר"י גנה אין. ולא שפיר קאמר הר"ש דעכ"פ אתיא טפי כר"מ דבהדי' קאמר אף השדות. ואע"ג דמפרשינן ליה אחולסית ומצולה לא למעוטי גנה אלא דעדיפא נקט. אע"ג דאין ראוין אלא לבנין ולא לזריעה. וכ"ש גנה דחזיא נמי לבית. ור"י מנ"ל דגנה כבית סבירא ליה. (והא ודאי לאו הכי ס"ל כדמוכח מהתוספתא ומאן ציית ליה להרב בתי"ט דלימא לן דלא דסמכא היא. רבותא לשבושי למתניתא דר"ח. ולא בי אדא אוכמא מיתניא) והיכי מוכח מניה מידי.

ואע"ג דהרמב"ם פסק דגנה כבית. גברא אגברא קרמית. ועדיין לא ידענו מהיכן יצא לו להר"מ ז"ל. שמא מהירו' או ברייתא אשכח:

ועוד לע"ד אנכי היודע ועד דהר"מ ז"ל נמי מודה דמתני' דהכא כר"מ. והיינו טעמיה שהשמיט לבבא זו דבבע"ח הכל הולך אחר העקר. דמשמע ליה דאתיא כיחידאה. ולא בעי לאוקמה באילן העומד בחצר. אלא סתמא דמתני' בכל גוונא איירי. והכי סבר לה הר"ש. ומיחוורתא דלאו בחצר דווקא איירי. ואפי' חצר אכתי ערבך ערבא צריך. ואינו מוכרח כלל לומר שכל החצרות כבית לענין בע"ח. והראי' שהביא בתי"ט יש לדחותה וק"ל: