הון עשיר על משנה סנהדרין · פרק 7 · משנה 11

המכשף העושה מעשה חייב. משום מכשף. ולא האוחז את העינים. דאינו חייב בעושה מעשה, אלא הוא חייב משום מעונן כחכמים דברייתא (דף סה:), וה"ט דלא קתני בפירוש והאוחז את העינים פטור, ואם לא התרו ביה משום מעונן אז הוי פטור אבל אסור. ור"ע ס"ל דאפילו התרו ביה משום מעונן הוא פטור אבל אסור, והיינו דקאמר האוחז את העינים פטור דמשמע לעולם פטור, מדלא קאמר פטור ממכשפות. והא דקאמר אביי בש"ס (דף סז:) הלכות כשפים כהלכות שבת, והאוחז את העינים פטור אבל אסור. ככ"ע נקט למלתיה, דלענין כשפים אם התרו בהם ועשה מעשה חייב, ואם אחז את העינים הוא פטור אבל אסור משום כשוף דבי' איירי, והין הכי נמי דאם התרו בי' משום מעונן דיהיה חייב מלקות משום מעונן כחכמים דברייתא, וכמו שפסק הרמב"ם (ה' עבודת כוכבים פי"א ה"ט. ועי' בכס"מ וב"י וב"ח יו"ד קעט) וכאשר השיבו בני בניו. וע"י זה יצאנו ידי ביאור ר"ע אומר דפליג, כדרך ר' פלוני אומר דכל המשנה, ואין אנו צריכים למה שנדחק התי"ט לפרשו על פי דרכו, דס"ל דאיכא הרבה ר' פלוני אומר במתניתין דלא פליג בלי שום טעם, דזה אינו כמו שהוכחתי בכל מקום:

לוקטין קשואין. כי גמיר ר"ע דיני מכשפות בקשואין גמר, כדאיתא בש"ס (דף סח.):

העושה מעשה חייב והאוחז את העינים פטור. ובלקיטה הקדים פיטורא לחייובא, משום דבאותם הקשואים עצמם יהיה אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב, כשיקדים הפטור לחייב אבל לא איפכא, והיינו רבותא. והא דלא קתני נמי בסדר זה הכא, משום דסירכא דסידרא דת"ק נקט: