זה בורר לו וכו'. ירושלמי (ה"א יג:) אמר ר' זירא שמתוך שבררו מרדף זכותו, ע"כ. הרי מפורש דדברי הר"ב דקאמר דסבר החייב וכו', אין פירושו כפירוש הר"אש (סי' ב) דהחייב סבר אבל הוא שביררו אינו עושה כן. דלפי לשון הירושלמי הזה משמע שבאמת כך הוא דרכו לעשות ויכול לעשותו, ולא ח"ו שיכול להטעות את חבירו אם אפשר, שזה הוא ודאי בכלל מטה משפט כמ"ש הרא"ש, אלא הענין הוא שבדרך טבע כל אחד מן הדיינים מחפשים כל הזכות שיש למבררו ונותנים דעתם עליהם שלא יאבד שום זכות שלא יתגלה ביניהם, וזה דרכם לעשות דווקא כל אחד למבררו אבל אין דרכם לטרוח אחד על חבירו, ולכן אם לא היה לחבירו דיין מבורר לו היה אפשר שיתעלם מהם איזה זכות שיש לו, משא"כ בהיות גם לו דיין מבורר לשמו דגם הוא טורח בעדו לגלות כל זכות שיש לו, ומשגילו ביניהם הזכיות של שני הבעלי דינים אין ספק שצריכים ליתן דעתם ולשקלם בכף מאזנים להוציא דין אמת לאמיתו על פיהם, שלא יטה דעתם שום אחד מהם למבררו דא"כ ודאי שהם בכלל מטה משפט, וזו היא פי' מ"ש התי"ט באמצע ד"ה זה בורר אבל דעת הר"ב מתוך שזה בררו וכו', והנך רואה שהוא מיוסד על לשון הירושלמי הנ"ל:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה סנהדרין · פרק 3 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 7aa088bb8861592b0e091ec5b08f7073827a33c8dc64120dba1e6f3c9f963848