הון עשיר על משנה סנהדרין · פרק 1 · משנה 6

ממשמע שנא' ולא תהיה אחרי רבים לרעות. זה הוא תחילת הפסוק של אחרי רבים להטות. משום הכי ממנו מתחיל להקשות, אע"ג דהקושיא היתה יותר חזקה אם היה מקשה איפכא דאחרי רבים להטות משמע בין לטובה בין לרעה, ומאחרי רבים לרעות משמע דלרעה לא. משא"כ כשמקשה בדרך שהקשה במתניתין דאין הקושיא אלא בכח ייתור, דמדיוק לרעות ידעינן דלטובה מטין אחרי הרוב ולא אצטריך תו אחרי רבים להטות, דליכא למימר דבכה"ג נמי מקשה מכח סתירה דבתר דדייק מלרעות דלטובה הין לא שייך להקשות א"כ למה נאמר אחרי רבים להטות דנראה כסותר דאינו כן דהא מדיוק למדת דיש פעמים דמטין והוא לטובה ובהאי מתוקן קרא ממילא ואין כאן סתירה ודוק:

מאה ועשרים כנגד וכו'. וב' גבאים ושלשי לחלק, כן כתב הר"ב. ורש"י (יז: ד"ה בית דין וכו') כתב וגובין ומחלקין הוו להו חמשה, ועוד כתב רופא ואומן לבלר ומלמד חד גברא, ע"כ. ובש"ס (שם ועי"ש בהגהת הב"ח) חשיב נמי טבח. ואנכי לא ידעתי לישב דברים אלו זה עם זה, דלדברי הר"ב אם נחשוב כל גברא וגברא לאחד הוו להו קכ"א, ואם נחשב הרופא ואומן ולבלר ומלמד לחד גברא הוו להו קי"ח. והנכון בעיני הוא שטעות סופר נפל בדברי הר"ב, שנכתב ושלשי במקום ושלשה, ולפי זה יהיה פירושו כפי' רש"י. ומ"מ לא נחה דעתי עדיין, שהרי בש"ס נזכר נמי טבח וא"כ בצרי להו חדא, ואפשר דלא גרסינן ליה. ואי גרסינן ליה, צ"ל דאף הוא בהדי אומן ודומיו נכלל. ועיין בהרמב"ם פ"א מה' סנהדרין (ה"י) בכסף משנה. ותמהני מהתי"ט שלא העיר בזה: