לחם שמים על משנה פאה · פרק 1 · משנה 6

כהן ולוי שלקחו את הגורן המעשרות שלהן עד שימרחו. לשטת ר"ת [בכורות דף י"א ע"ב תוס' ד"ה טבלים וב"מ דף פ"ח תוס' ד"ה תבואת] במירוח דלוקח דמחייב במעשר ניחא דהמעשרות שלהם אף שנתמרח בידם. והוקבע למעשר בלוקח ישראל. מ"מ בכהן ולוי פטורים ולא קנסו בכה"ג. אלא לשטת הר"ש והריב"ם בתו' דהשוכר את הפועלי' [שם] דס"ל איפכא דמירוח דמוכר קובע. והנתמרח ביד לוקח פטור מדתניא [שם בב"מ] זרעך ולא לוקח. קשיא מאי קאמר המעשרות שלהן. הרי לא נתחייב במעשר אפי' בלוקח ישראל. וי"ל דמ"מ הלוקח מדרבנן מיחייב:

אלא דאיכא למידק אכתי כיון דבישראל כה"ג פטור מדאורייתא. וכהן ולוי נמי לא שייך למיקנסינהו בכה"ג אמאי מיבעי להו לאפרושינהו מדקאמר המעשרות שלהם. ולא קתני פטורין מן המעשרות. ש"מ דמיהת אפרושי בעו. ואמאי לא אוקמינהו אדין תורה כיון דבלוקח ישראל נמי אינו אלא מדרבנן:

ודיוקא דסיפא קשיא איפכא. דקתני עד שימרחו הוא דמיפטרי. אבל אם לקחו אחר מירוח המוכר חייבים. דלהר"ש וסיעתו אתי שפיר. דאחר שנתמרח ביד המוכר הוקבע למעשר מן התורה גם ללוקח. משו"ה כהנים ולויים חייבי' להוציאו מתחת ידם נמי מדרבנן משום קנסא. אבל לר"ת מי ניחא דכיון דאפי' לוקח ישראל בכה"ג מפטר. כ"ש כהן ולוי. ואפי' תימא דלר"ת נמי הלוקח הממורח חייב מדרבנן. מ"מ אמאי קנסו בכהן ולוי שיפסידו מעשרותיהם לגמרי:

ותו איכא למידק דמדקתני הכא עד שימרחו לשון רבים. דמשמע דקאי אכהן ולוי דאין פטורין אלא עד שימרחו. אבל לכשימרחו הגורן מיחייבי וסייעתא לר"ת. דכיון דמירוח הלוקח קובע מן התורה. משו"ה אפי' ביד כהן ולוי נתחייב הגורן להפריש ממנו המעשרות מן התורה. וליתנם לאחרים משום קנסא. וא"ת א"ה למאי הילכתא תנן המעשרות שלהן סוף סוף לאו דידהו הוי. י"ל דילמא הכי פירושו דיכולין למכור הגורן אע"פ שמעשרותיו מעורבין בתוכו. וקמ"ל דלא קנסינהו בהכי להוציא ממנו המעשרות בשבלין. או שלא יוכלו למכור כולו עד שימרח ויוקבע למעשרות ונ"מ לדמי טובת הנאה דמעשרות שבתוכו. דאשמעינן עד שימרחו. הנאת המעשרות שבו שלהן הוא ויכולין למכרו כולו. ומכל מקום אם מרחוהו בידם נתחייבו במעשרותיו כנ"ל אליבא דר"ת. ומלת ימרחו כוותיה דייקא כדכתיבנא. דאי אמוכר קאי כמו שיחוייב לשטת הר"ש. עד שימרח הו"ל למימר כמו באינך דמתני' דמקמי הך בבא דכהן ולוי:

ואולי לפי פירושו של הר"ש מלת שימרחו היא מהנפעל וקרינן $ימרחו ואמעשרות קאי דפטורין מהמעשרות עד שיתמרחו המעשרות ביד המוכר שאז הוקבעו ע"י מירוחו. שאם קנאום לאחר שכבר נמרחו הרי הן כמופרשין המעשרות שבתוכו. ולכן יתחייבו להוציאם ודוק וצ"ע. ולפירושא קמא. מלת שימרחו היא מהקל. המ"ם והרי"ש שניהם שואי"ם כמו וימרחו על השחין דישעיה [ל"ח כ"א]: