הון עשיר על משנה תרומות · פרק 6 · משנה 6

קשואין. ירושלמי (ה"ג לד:) לא אמר אלא קשואין דבר שהוא פירות איסור, אבל דבר שהוא פירות היתר לא, שאם אמר את כן לא נמצא לוקח לו קורדום מדמי שביעית, ע"כ. ואנכי לא ידעתי לפרשו כי אם הכי, לא תאמר, דלא תנן אלא קשואין שהם מין ירק האסור באכילה משום ספיחים, אבל דבר שהוא היתר, כגון פירות האילן או כיוצא בהם שהם מותרים באכילה, לא יהיה אסור לשלם מהם בשביעית. שאם את אומר כן לא נמצא לוקח לו קרדום מדמי שביעית, בתמיה, כלומר אם תתיר לו לפרוע חוב זה, באמור שע"י זה נוהג קדושה בהם יותר מבשביעית, שהשביעית הוא קל מהתרומה כדתנן בפ"ח דשביעית (מ"ב), הוא יבא לפרוע מדמי שביעית אף חובות אחרים אשר בהם מתבזה השביעית, כי יקנה בהם קורדום או כיוצא בו אשר הוא כלי מוכן לעבודת הארץ האסורה בשביעית, א"כ אפוא קשואין דתנן לאו דווקא הם. וצ"ל דרבותא אשמועינן דאפילו באכל תרומת ירק דהיא מדרבנן, אין משלמין אלא ממין על מינו. ונקט קשואין ולא ירק סתם, לאשמועינן דכשנתקשו, אע"ג דהם מאותו המין ממש שאכל, ואם היו בעולם באותו זמן יהיו אף הם קשים כמו אלו, דמ"מ אינו יכול ליפרע מהם, דהוי מן הרע על היפה, וענין זה שכיח בקשואין ולא בכל הירקות:

של מוצאי שביעית. לשון הר"ב, דמשל שביעית אסור לפרוע חובו, דדמי לסחורה, עכ"ל. טעם זה אתי שפיר על פי המסקנא דמתניתין דלעיל. והרמב"ם בפירושו דכתב מטעם שאין משלמי' בשל הפקר, לשיטתו אזיל, דפירש וחכמים דמתניתין דלעיל כפי' הר"ב, אבל בחבורו חזר בו מזה ומזה כמ"ש לעיל:

כל שהוא ראוי להיות קדש. את קדריש:

קדש שאכל. הא הידיעה קדריש: