תפוח שרסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצה הרי זו אסורה. ודווקא ריסקו הרי היא אסורה, דאמרינן במימיו נתחמץ הואיל והוא מרוסק לבד, אבל אם סחטו והוציא מימיו ממנו, ונתחמצה בגוף התפוח לבד, לכ"ע מותר, הכי איתא בירושלמי (ה"א נא.), וצ"ל דטעמא הוא, דע"י גוף התפוח אין חימוצה חשוב חימוץ אפילו כחימוץ מימיו. ובזה אתי שפיר דלא תנן סתם עיסה שנתחמצה בתפוח של תרומה אסורה, שהרי אינה אסורה אם נתחמצה בתפוח עצמו, כי אם במימיו. וגם לא תנן בפירוש שנתחמצה במימי תפוח, אלא תפוח שריסקו, לאשמועינן רבותא דלא אמרינן הואיל ויש בה גם התפוח שעל ידו נתחמץ ומותר, אלא דמחמת מימיו נתחמץ ואסור. ותפוח שלם ליכא למימר דודאי אינו מחמיץ כלל בהיותו שלם:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה תרומות · פרק 10 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אעפ"י שהבאישו מימיו. דמזה מוכח שקבלו טעם מן השעורים, וההאי קאי אעפ"י, לא אעיקר הבאישה, דאדרבא היא הנותנת היתר למים האלו להיותה טעם לפגם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 81b1884524eb389eb0f79d1057b8774bf76e7c67edcff352c071357b02d8fe35