הטבל ומעשר ראשון. בתחילה הוא טבל, והדר מעשר ראשון. וספיחי שביעית כלם איסור, משא"כ הני דרובם היתר. ותרומת חוצה לארץ מצויה יותר מספיחי שביעית, כי נוהגת בכל שנה. והמדומע חמור מטבל ומעשר, דהתרומה שבו כבר נקראת בשם, ושכיחא יותר מספיחי שביעית, וחמיר יותר מתרומת חוצה לארץ דאין עיקרה אלא תקנת נביאים משא"כ במדומע הזה שיש בתוכו תרומה דאורייתא, וכ"ש שהמדומע טמא אסור לכהן, והייתי אומר שתקנת רז"ל שאמרו גדולי תרומה תרומה כי היכי דלא לשהי תרומה טמאה לגביה כדי לזורעה ואתי בה לידי תקלה, שייכא נמי כאן, אפילו הכי גדוליו חולין משום דאיכא תרתי לטיבותא, חדא דרובו חול, ועוד דאינו מצוי כל כך. והבכורים חמורים הם מכלם, דאסורים לאונן כקדשים, ואפילו הכי גדוליהם חולין מפני שאינם מצויין, שאינם נוהגים אלא בשבעת המינים, ומשבעת המינים עצמם אין דרך לזרוע מהם כי אם שנים, כי השאר אילנות הם, ודרך האילנות ליטע יחור מהם ולא הפרי:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה תרומות · פרק 9 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
גדולי הקדש ומעשר שני. משום ופודה אותם שנאם בבבא בפני עצמה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 81b1884524eb389eb0f79d1057b8774bf76e7c67edcff352c071357b02d8fe35