שוה פרוטה. לאשמה בה. פרט לפתות מש"פ. ספרא:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא · פרק 9 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ונשבע לו. לדברי הר"ב בפירוש מ"ז פ"ד דבבא מציעא דעל כפירת פרוטה נשבעין אתי שפיר. אבל לפי דבריו בריש פ"ו דשבועות אין נשבעין על כפירה פחותה משתי כסף. פירשו התוס' דע"י ב"ד אין נשבעין, והכא בנשבע ע"י עצמו:
ומסיים נ"י, דכתיב ביום אשמתו, דמשמע שנשבע לשקר ומביא אשמו. והר"מ נתן טעם לדבר מפני שכבר נתיאשו מאחר שנשבע ואין באין עוד לתבעו. ולדבריו באינו נשבע אפילו, להודיעו א"צ. אבל הטור שכתב שצריך להודיעו לומר לו כך וכך גזלתיך בוא וקח ממני:
להוליכו שאם יאנסוהו חייב להחזיר ולא הוי השבה כו'. רש"י:
לשלוחו. עיין פרק ח' דב"מ מ"ג בהר"ב, דפלוגתא דשליח בעדים שייכא נמי הכא. וכ"ה בהדיא בגמרא:
רש"י. וכתבו התוס' מתוך פירושו משמע דנותנו לשליח ב"ד והוא שומרו בידו עד שיבא הנגזל. ואין נראה כו'. ומסקי דנראה דמתניתין איירי לענין אחריות הדרך דמפטר כשיתן לשליח ב"ד ויש לו כפרה מיד וא"צ לו להמתין עד שיגיע ליד הנגזל כיון שקיבלו שליח ב"ד. וכן פירש הר"מ:
ליורשיו. נראה דאתי לאשומעינן דאפילו ליורשים יוליך למדי. א"נ לענין קרן וחומש ואשם. ולא דמי ליורשי גזלן דאין משלמין חומש. תוספ':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e2ac1fac066b4aaa28b1f17a0e67883b47296488c5339b0b78d26eb92cae7981