התוקע כו'. כל אלו ההכאות השנויים במשנתינו יש בהם ביזוי וצער מעט ואין בהם נזק. ופסקו חכמים דמים קצובים. ואותו הממון קצוב הוא, דמי הצער והבושת והריפוי והשבת, בין צריך לרפואה ושבת בין לא צריך, כזה הוא משלם. הר"מ. והטור בשם הרי"ף כתב דריפוי ושבת אינם בכלל זה, והכל לפי הענין:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא קמא · פרק 8 · משנה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
סלע. סלע מדינה תנן. גמרא:
מנה. צורי קאמר. ותימה שחלוקין כ"כ זה מזה דמדינה אחד ממאתים בשל צורי. ונראה, דזה דבר בענ. וזה בעשיר, ומ"מ פליגי קצת. ועתוי"ט:
לאחר ידו. שהכהו באחר ידו, והוא קלון יותר. הר"מ:
בו. דאלו בבגדו, לא. מאי אמרת נהוי כי ביישו בדברים, זאת אומרת ביישו כדברים פטור. גמרא. וטעמא נ"ל. משום דכתיב והחזיקה במבושיו דמשמע דלא חייבה תורה אלא על בושת גופו כו'. הרא"ש:
כאלו כו'. כי יש עשירים שאינן מתביישים יותר מבני חורין שירדו. וכן עניים. ואין יכולין לדקדק עליהם כל כך איזה מהן מתבייש כאלו ירד ואיזה מתבייש יותר או פחות. וכיוצא בזה בהעביר טליתו ופרע. דאין מדקדק בדבר אם היו שם ב"א חשובים או לא. אלא שוים לשומא אחת. תוספ':
וכ"ה חבלה דבגופו דאין לך חבלה דבגופו שלא יחסר לו ממון ריפוי ושבת. ועתוי"ט:
מטפחת כו'. כלומר היתה מאספת השמן בטפח שלה והניחה ידה על ראשה לסוך:
כלומר שאע"פ שזה השמן אם ילך לאיבוד אינו שוה אלא איסר, והיתה יכולה לקנות בכאיסר ותסוך בה בצנעא. ועתוי"ט:
אע"פ כו'. כדתניא וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, וכי באיזה נפש חטא זה, אלא שציער עצמו מן היין. וכו' ואפילו בנזיר טהור, מידי דהוה אתענית חלום בשבת דצריך למיתב תענית לתעניתו. תוס'. ועתוי"ט:
פטור. אע"פ שאין בו צד חיוב שאין חס על גופו. אחרים שחבלו בו חייבין, תוספ':
שאינו רשאי. דעבר על בל תשחית. רש"י. ועתוי"ט:
חייבים. בדלא אתרו ביה שאינו לוקה. תוספ':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e2ac1fac066b4aaa28b1f17a0e67883b47296488c5339b0b78d26eb92cae7981