רבי יהודה אומר לא יתן
וקיי"ל דלא יתן, דכל שמתנה אם יהיה כך אתן כך וכך, אסמכתא היא ולא קניא. אולם בדיני אסמכתא, י"א דהדין נחלק לג' אופנים (א) אם הדבר תולה ביד אחרים, כגון אם לא אקנה לך דבר זה, אתן לך כך וכך, ודלמא לא ירצה הלה למכור, לכן וודאי הוה אסמכתא: (ב) ואם הדבר תלוי בידו, כגון אם לא אעבד אשלם במיטב [כב"מ פ"ט מ"ג], בזה יש חילוק דאם לא גיזם לא הוה אסמכתא, ואם גיזם, כגון אשלם אלפא זוזי, הוה אסמכתא. (ג) ובתלה תנאו במקרה, כמשחק בקוביא, או שהמרו זה עם זה, וכדומה, לא הוה אסמכתא, ודוקא כששוחקים במעות מזומנים, אבל בהלואה, אף שאינו אסמכתא, אפ"ה פטור כשהפסיד, וי"א שצריך נמי שהשולחן שהמעות עליו קנוי לשניהן [ר"ז י"ג]. (ד) ולתוס' [שבועות דמ"ג ב' ד"ה מתני'], דוקא בחדא לטיבותא הוה אסמכתא, כגון באם אוביר ולא אעביד דאע"ג דחדא לטיבותא דהפסיד לחבירו, ומסתבר דמה"ט יהיה חייב לשלם כמו שאמר, עכ"פ מדעשה לו חבירו טובה לתת בידו השדה, גזם בהבטחתו לשלם כך וכך, והו"ל אסמכתא. וה"ה במשחק בקוביא איפכא, דלא עשה לו חבירו טובה שיבטיח לו לשלם כך וכך, עכ"פ הוא לא הפסיד לחבירו, והו"ל מה"ט כשישלם אסמכתא. משא"ש בב' לטיבותא כמשכן שהבטיח המלוה שכשיפסד יאבד חובו, הלוה לא עשה למלוה טובה במה שנתן לידו משכן, וגם המלוה עשה הפסד ללוה במה שאבד המשכן, בכה"ג לא הוה אסמכתא. (ה) מיהו כל אסמכתא י"א דאם אמר בפירוש שמקנה מעכשיו, מהני, אבל קנין סודר אף דהוה כמעכשיו אפ"ה באסמכתא לא קניא, אם לא שפירש, מעכשיו. וי"א דעל מנת הוה כמעכשיו, וי"א דצריך תרתי, מעכשיו ושיקנו ממנו בב"ד הבקיאין בדיני אסמכתא [הט"ז בח"מ ר"ז], וי"א דצריך שימסור השטר לב"ד, וגם צריך שלא יתהווה אח"כ אונס שא"א לקיים תנאו. מיהו בצוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בב"ד כנ"ל, אף דלא קנו מהני, דהודאת בע"ד כק' עדים דמי [כח"מ סי' מ']. ובצוה לעדים שיכתבו לשכנגדו שטר על זה, יוכלו לכתוב מעצמן שקנו ממנו בב"ד כנ"ל, דמסתמא התכוון על שטר שיועיל [שם]. (ו) אמנם בהתחייב לחבירו בקנין על סך כך וכך, והתנה שבאם יעשה דבר פלוני יהיה פטור מסך הנ"ל, או שבחם לא יעשהו יפטור מהחיוב הנ"ל, לכ"ע מהני. וי"א דגם נדר, ושבועה, ותקיעת כף או בכתוב בשטר בחרם חמור ובשבועה דאורייתא, מהני באסמכתא, וי"ח. (ז) מיהו כל אסמכתא אפילו כתוב בשטר דנעשה דלא כאסמכתא, לכ"ע לא מהני [שם]:
וקיי"ל דלא יתן, דכל שמתנה אם יהיה כך אתן כך וכך, אסמכתא היא ולא קניא. אולם בדיני אסמכתא, י"א דהדין נחלק לג' אופנים (א) אם הדבר תולה ביד אחרים, כגון אם לא אקנה לך דבר זה, אתן לך כך וכך, ודלמא לא ירצה הלה למכור, לכן וודאי הוה אסמכתא: (ב) ואם הדבר תלוי בידו, כגון אם לא אעבד אשלם במיטב [כב"מ פ"ט מ"ג], בזה יש חילוק דאם לא גיזם לא הוה אסמכתא, ואם גיזם, כגון אשלם אלפא זוזי, הוה אסמכתא. (ג) ובתלה תנאו במקרה, כמשחק בקוביא, או שהמרו זה עם זה, וכדומה, לא הוה אסמכתא, ודוקא כששוחקים במעות מזומנים, אבל בהלואה, אף שאינו אסמכתא, אפ"ה פטור כשהפסיד, וי"א שצריך נמי שהשולחן שהמעות עליו קנוי לשניהן [ר"ז י"ג]. (ד) ולתוס' [שבועות דמ"ג ב' ד"ה מתני'], דוקא בחדא לטיבותא הוה אסמכתא, כגון באם אוביר ולא אעביד דאע"ג דחדא לטיבותא דהפסיד לחבירו, ומסתבר דמה"ט יהיה חייב לשלם כמו שאמר, עכ"פ מדעשה לו חבירו טובה לתת בידו השדה, גזם בהבטחתו לשלם כך וכך, והו"ל אסמכתא. וה"ה במשחק בקוביא איפכא, דלא עשה לו חבירו טובה שיבטיח לו לשלם כך וכך, עכ"פ הוא לא הפסיד לחבירו, והו"ל מה"ט כשישלם אסמכתא. משא"ש בב' לטיבותא כמשכן שהבטיח המלוה שכשיפסד יאבד חובו, הלוה לא עשה למלוה טובה במה שנתן לידו משכן, וגם המלוה עשה הפסד ללוה במה שאבד המשכן, בכה"ג לא הוה אסמכתא. (ה) מיהו כל אסמכתא י"א דאם אמר בפירוש שמקנה מעכשיו, מהני, אבל קנין סודר אף דהוה כמעכשיו אפ"ה באסמכתא לא קניא, אם לא שפירש, מעכשיו. וי"א דעל מנת הוה כמעכשיו, וי"א דצריך תרתי, מעכשיו ושיקנו ממנו בב"ד הבקיאין בדיני אסמכתא [הט"ז בח"מ ר"ז], וי"א דצריך שימסור השטר לב"ד, וגם צריך שלא יתהווה אח"כ אונס שא"א לקיים תנאו. מיהו בצוה לכתוב בשטר שקנו ממנו בב"ד כנ"ל, אף דלא קנו מהני, דהודאת בע"ד כק' עדים דמי [כח"מ סי' מ']. ובצוה לעדים שיכתבו לשכנגדו שטר על זה, יוכלו לכתוב מעצמן שקנו ממנו בב"ד כנ"ל, דמסתמא התכוון על שטר שיועיל [שם]. (ו) אמנם בהתחייב לחבירו בקנין על סך כך וכך, והתנה שבאם יעשה דבר פלוני יהיה פטור מסך הנ"ל, או שבחם לא יעשהו יפטור מהחיוב הנ"ל, לכ"ע מהני. וי"א דגם נדר, ושבועה, ותקיעת כף או בכתוב בשטר בחרם חמור ובשבועה דאורייתא, מהני באסמכתא, וי"ח. (ז) מיהו כל אסמכתא אפילו כתוב בשטר דנעשה דלא כאסמכתא, לכ"ע לא מהני [שם]: