שכן על אמונתו הלוהו
והנה דין ערב נחלק לג' אופנים, ערב בשעת הלואה, ערב לאחר הלואה. וערב קבלן. (א) ערב בשעת ההלואה, שא"ל אז הלוהו. או תן לו, ואני ערב או ואני פורע, או ואני חייב [קכ"ט י"ח], או שאמר להמלוה אז שהוא בטוח, והמלוה אמר להערב שסומך רק עליו להלוותו, ואח"כ נמצא שלא היה בטוח בשעת ההלואה [שם ב'], או אפילו אמר להמלוה כן אחר ההלואה, וע"י שאמר שהוא ערב החזיר המלוה השטר או משכן להלוה או נתפשר עמו, או שרצו ב"ד להגביהו, ואמר זה הניחוהו ואני פורע [שם ג'], בכל אלו, אם בשעת הלואה, משתעבד וא"צ קנין. ואם הוא ערב כלעיל שלא בשעת ההלואה צריך קנין [שם א']. מיהו בכל אלו אף דמשתעבד, אינו נפרע מהערב, עד שיתברר שאין ללוה קרקעות אפילו זבורית, גם שאין לו אפילו מטלטלין [שם ח'], וביש לו ללוה נכסים במדינה רחוקה, נפרע מהערב [שם י"א], ואם הלוה במדינת הים או שמת, אם הוא מליה ע"פ, אין משלם הערב, דשמא פרעו הלוה, רק במת הלוה תוך זמנו או שהודה בשעת מיתה שחייב לו, או שנדוהו ב"ד שישלם, אז משלם הערב [שם י"א י"ב]. אבל בהתנה המלוה עם הערב ממי שארצה אפרע, אז יכול לפרוע מהערב אף ביש ללוה נכסים, וי"א דצריך להתנות ממי שארצה אפרע תחלה [שם י"ד]. (ב) ערב לאחר ההלואה, אם בעל פה, אינו מתחייב רק בקנין סודר כלעיל [שם א'], ואם כתב ערבותו בשטר ההלואה, אפילו אחר שחתמו העדים. י"א דא"צ קנין, אבל קיי"ל דצריך קנין אפילו כתב ערבותו בשטר קודם שחתמו העדים [ש"ך שם סקי"א]. (ג) קבלן, ר"ל שא"ל תן לו ואני נותן לך, או שאמר לו תן לו ואני קבלן [וי"ח], או שא"ל אחר ההלואה, מה שנתת לו אני נותן לך, וכן בא"ל כן בלע"ז. כל שלא הזכיר מלת הלוהו או אפרע לך [סמ"ע שקל"ט ובמרדכי הגירסא, אלא לשון פרעון ע"ש] בכל אלו הו"ל קבלן, ואין חילוק בינו לערב, דכשם שהערב משתעבד רק בשעת הלואה או בקנין, או בב"ד, או בשאר דברים הנ"ל. כמו כן בקבלן [שם ה']. רק דבקבלן לעולם כשירצה המלוה נפרע ממנו תחלה, אפילו יש נכסים ללוה, רק כשרוצה הלוה לפרעו אפילו בזבורית, נפטר הערב [שם ט"ו]. אמנם בלקח הקבלן המעות מהמלוה ונתנן ללוה בהלואה, אין לו למלוה על הלוה כלום. רק באין לו להקבלן, אז נפרע מהלוה משעבודא דר' נתן [שם י"ט]. וי"א דה"ה בלא דיבר הלוה עם המלוה כלום שילוהו, רק שאמר הערב להמלוה, הלוהו. ואני פורע, דינו רק על הערב [שם כ']:
והנה דין ערב נחלק לג' אופנים, ערב בשעת הלואה, ערב לאחר הלואה. וערב קבלן. (א) ערב בשעת ההלואה, שא"ל אז הלוהו. או תן לו, ואני ערב או ואני פורע, או ואני חייב [קכ"ט י"ח], או שאמר להמלוה אז שהוא בטוח, והמלוה אמר להערב שסומך רק עליו להלוותו, ואח"כ נמצא שלא היה בטוח בשעת ההלואה [שם ב'], או אפילו אמר להמלוה כן אחר ההלואה, וע"י שאמר שהוא ערב החזיר המלוה השטר או משכן להלוה או נתפשר עמו, או שרצו ב"ד להגביהו, ואמר זה הניחוהו ואני פורע [שם ג'], בכל אלו, אם בשעת הלואה, משתעבד וא"צ קנין. ואם הוא ערב כלעיל שלא בשעת ההלואה צריך קנין [שם א']. מיהו בכל אלו אף דמשתעבד, אינו נפרע מהערב, עד שיתברר שאין ללוה קרקעות אפילו זבורית, גם שאין לו אפילו מטלטלין [שם ח'], וביש לו ללוה נכסים במדינה רחוקה, נפרע מהערב [שם י"א], ואם הלוה במדינת הים או שמת, אם הוא מליה ע"פ, אין משלם הערב, דשמא פרעו הלוה, רק במת הלוה תוך זמנו או שהודה בשעת מיתה שחייב לו, או שנדוהו ב"ד שישלם, אז משלם הערב [שם י"א י"ב]. אבל בהתנה המלוה עם הערב ממי שארצה אפרע, אז יכול לפרוע מהערב אף ביש ללוה נכסים, וי"א דצריך להתנות ממי שארצה אפרע תחלה [שם י"ד]. (ב) ערב לאחר ההלואה, אם בעל פה, אינו מתחייב רק בקנין סודר כלעיל [שם א'], ואם כתב ערבותו בשטר ההלואה, אפילו אחר שחתמו העדים. י"א דא"צ קנין, אבל קיי"ל דצריך קנין אפילו כתב ערבותו בשטר קודם שחתמו העדים [ש"ך שם סקי"א]. (ג) קבלן, ר"ל שא"ל תן לו ואני נותן לך, או שאמר לו תן לו ואני קבלן [וי"ח], או שא"ל אחר ההלואה, מה שנתת לו אני נותן לך, וכן בא"ל כן בלע"ז. כל שלא הזכיר מלת הלוהו או אפרע לך [סמ"ע שקל"ט ובמרדכי הגירסא, אלא לשון פרעון ע"ש] בכל אלו הו"ל קבלן, ואין חילוק בינו לערב, דכשם שהערב משתעבד רק בשעת הלואה או בקנין, או בב"ד, או בשאר דברים הנ"ל. כמו כן בקבלן [שם ה']. רק דבקבלן לעולם כשירצה המלוה נפרע ממנו תחלה, אפילו יש נכסים ללוה, רק כשרוצה הלוה לפרעו אפילו בזבורית, נפטר הערב [שם ט"ו]. אמנם בלקח הקבלן המעות מהמלוה ונתנן ללוה בהלואה, אין לו למלוה על הלוה כלום. רק באין לו להקבלן, אז נפרע מהלוה משעבודא דר' נתן [שם י"ט]. וי"א דה"ה בלא דיבר הלוה עם המלוה כלום שילוהו, רק שאמר הערב להמלוה, הלוהו. ואני פורע, דינו רק על הערב [שם כ']: