מלאכת שלמה על משנה טבול יום · פרק 3 · משנה 1

כל ידות האוכלין השנויין במסכת עוקצין שמכניסות טומאה לנאכל:

אוכל שנפרס וכו' חולין פ' העור והרוטב (חולין דף קכ"ז) אלא דהתם קתני ר' מאיר אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואם לאו אינו כמוהו ותניא רבי אומר אחד טבול יום ואחד שאר טומאות אין חילוק בנגיעתה דהקרוי' בשאר טומאות נגיעה בט"י נמי הוי נגיעה וא"ר יוחנן לדברי רבי דלא שאני ליה בין נגיעת טבול יום לשאר טומאות החליף ר"מ כאן בטבול יום שיטתו דאמר כל היכא דהויא נגיעה בטבול יום הויא נגיעה בשאר טומאות ואם אין גדול עולה עם הקטן אינו כמוהו וחברו טהור ואילו במתני' דהתם דקתני נשחטה בהמה הוכשר האבר והבשר בדמי' דברי ר"מ רש"א לא הוכשרו שמעינן דלר"מ דאמר הוכשרו משום דכולה חדא חשיב לה ואע"ג דכי אוחז את הקטן דהיינו אבר הבשר המדולדל בה אין גדול עולה עמו דהיינו כל שאר הבהמה הלא נתלש מיד הואיל וכשאוחז בגדול קטן עולה עמו חד הוא ור"ש ס"ל דאינו כמוהו הואיל וכשאוחז באבר אין הגדול עולה עמו ולאו חד הוא ומש"ה לא הוכשרו הא שמעי' ליה לר"מ התם דאע"ג דאין גדול עולה עמו חבור הוא ע"כ. אלא דהתם איכא טעמי טובא לפרושי במאי קמיפלגי ר"מ ור"ש והמסקנא כתבתי' שם במקומה וכבר כתבו שם תוס' דלגירסא דגרסי' הכא במתני' תימא מאי פריך ר' יוחנן דר"מ אדר"מ ע"ש:

ר' יהודה מיקל דלא הוי חבור אם לא שיהיה דבר המחברן חזק שעולה הגדול עם הקטן הרא"ש ז"ל: