מלאכת שלמה על משנה סוטה · פרק 7 · משנה 5

ברכות וקללות כבר נתבאר לעיל סי' ג' מנין שהם בלשון הקדש:

הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש וכו' ומהו מבוא השמש זהו מזרח שהשמש באה משם כלומר רחוק ממזרחו של ירדן ואחרי מופלג אלו דברי ר' יהודה ור' אלעזר פליג עליה התם בברייתא ודריש מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת לשון כי בא השמש והאי מבוא השמש מערב הוא אחרי דרך מופלג מן המערב פי' מופלג משקיעתה והיינו לצד מזרח לירדן מיד. מול הגלגל סמוך לגלגל משמע מקום הרואה את הגלגל כדאמרינן ממול ערפו מול הרואה את העורף ולהכי הקשה ר' אלעזר בברייתא מול הגלגל והלא לא ראו שני הרים הללו את הגלגל אלא וכו' תוס' ז"ל:

עומדים מזה ומזה לארוון נושאי ארון ברית ה' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עבל בגמ' מפ' מאי והחציו בה"א תנא חציו של הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל ואע"פ ששבט לוי שהוא מהם היה למטה בין שני ההרים עם הארון עם כל זה יוסף עמהן ומרובין היו כדכתיב ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה' והיינו דקאמר והחציו ממועט שבחציו. ותוס' ז"ל הביאו מן הירושלמי אפכא שבהר עיבל היו מרובין ע"ש:

ופתחו בכרכה כל הארורים היו אומרים תחלה בלשון ברכה. גמ' תניא ר"א בן יעקב אומר אי אפשר לומר לוי למטה שכבר נאמר לוי למעלה כדכתיב אלה יעמדו לברך וגו' שמעון לוי ואי אפשר לומר לוי למעלה שכבר נאמר בספר יהושע לוי למטה כדכתיב עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים והלוים הא כיצד זקני כהונה ולויה למטה והשאר למעלה ר' יאשיה אומר כל הראוי לשרת לשאת את הארן דהיינו מבן שלשים ועד בן חמשים למטה אצל הארון והשאר למעלה רבי אומר אלו ואלו ישראל ולוים למטה היו עומדים הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ומאי על על בסמוך כמו וסכות על הארון ודומיהם. ומצאתי כתוב בספר חן טוב פ' נצבים דף ש' ע"ב וז"ל וזהו שבהר גריזים והר עיבל נאמרו ברכות וקללות להודיעם שמשם והלאה נענשים איש בעד רעהו גם על הנסתרות ולכן פי' הארורים ולא הברכות גם אם נאמרו ברכות כנגד הקללות ברוך האיש אשר לא יעשה פסל וגו' ופתחו בברכה וכו' א"כ למה לא פורש בתורה הברכה אכן אין החדוש שחדשה תורה אלא בקללות שיהיו נתפסין על הנסתרות או למ"ד לא ענש על הנגלות עד שעברו את הירדן א"כ הברכה אין כל חדש עתה שגם במדבר היו זוכין במצות חבריהם גם הנסתרות אבל החדוש הוא בקללות להענישם בחטא היחיד משא"כ עד עתה ע"כ. בפי' רע"ב ז"ל בשבעים לשון בכתב של שבעים אומות נראה דלאו למעוטי לשון אלא כלומר בכתב ולשון של כל השבעים אומות:

שנאמר באר היטב יש שמפרשים שתיבת היטב עולה שבעים כזה ה' ה"י הי"ט היטב. וכך כתוב בתויו"ט בשם גור אריה. והיא נקראת מספר הקדמיי. וכתיב עוד בשם רבינו סעדיה גאון ז"ל שלא היה כתוב על האבנים רק מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות אבל הרמב"ן וגם רבינו בחיי ז"ל ס"ל שכל התורה היתה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל וזה בדרך נס גם כתיבתן ביום אחד מעשה נסים הוא ע"כ: