מלאכת שלמה על משנה סוטה · פרק 1 · משנה 5

אם אמרה טמאה אני. תוס' ס"פ הכותב ובפ"ק דב"מ דף י"ז ובטור א"ה סי' קט"ו:

שוברת כתובתה ואינה נהרגת שלא התרו בה עדים בשעת מעשה רש"י ז"ל. ועיין במתני' דבס"פ הכותב:

מעלין אותה. מעלין ומורידין קאמר דאי לא תימ' הכי מאי מעלין אותה הא התם בלשכת הגזית קיימא כדתנן לעיל מעלין אותה לב"ד הגדול דהיינו לשכת הגזית ולשכת הגזית בעזרה היתה חציה בקדש וחציה בחול אלא ודאי לטרף דעתה אולי תודה היו מעלין ומורידין אותה:

שער המזרח [עי' בתוי"ט]. וי"מ שר"ל שער המזרח שהוא שער ניקנור ומ"מ לשערי המזרח ולשער ניקנור. ס"א לשער ניקנור ס"א לשערי ניקנור:

ומטהרין את היולדות וה"ה זבין וזבות ותנא חדא מינייהו נקט:

ומטהרין את המצורעין. ביד פ"ד דהלכות מחוסרי כפרה סי' ב':

וכהן אוחז בבגדיה בתוספתא כהנים מטילין גורלות וכל מי שיעלה גורלו אפילו כ"ג יוצא ועומד בצד סיטה ואוחז בבגדיה תוס' ז"ל. ולשון אחר שהביא רע"ב ז"ל הוא פי' הרמב"ם ז"ל. ורד"ק ז"ל פי' הקריעה בבגד גופו שלא במקום התפר והפרימה במקום התפר וכן פי' רע"ב ז"ל בפ' בתרא דמכות סי' י"ב:

אם היה לבה נאה לא היה מגלהו וכו' שמא תצא זכאה ויתגרו בה פרחי כהונה ויהיו רודפים אחריה כל ימיה והא דא"ר יהודה בסנהדרין פ' נגמר הדין דאשה נסקלת ערומה ובכסות מעט מלפניה ומלאחריה סגי התם טעמ' משום דליכא למיחש לגרוי דהא מסתלקת ונסקלת ולאחרנייתא ליכא למיחש דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות ורבנן נמי דאמרי הכא מגלה את לבה טעמא משום דמצוה לביישה ואפילו היא טהורה משום ונוסרו כל הנשים שלא יביאו עצמן לידי חשד ויהיו צנועות אבל התם שהרי היא נסקלת אין לך יסור גדול מזה ולפיכך אינה נסקלת ערומה: