מלאכת שלמה על משנה סוטה · פרק 4 · משנה 4

אשת כהן שותה וכו' ביד פ"א דהלכות סוטה סי' ו' ובפי שני סי' ו' ובפ"ג סי' כ"א. ובטור א"ה כולה מתני' עד סוף פירקין בסי' קע"ח:

ומותרת לבעלה. במתנוונה דרך אברים דמהו דתימא הא זנויי זנאי והאי דלא בדקוה מיא כי אורחיה במעים ובירכיה משום דבאונס זנאי ולגבי כהן מיהא תתסר קמ"ל:

אשת סריס שותה. כגון שנסתרס לאחר שנשאה דקדמה שכיבת בעל לבועל רש"י ז"ל והא קמ"ל דלא תימא מבלעדי אישך אמר רחמנא והאי לאו בר הכי הוא קמ"ל דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה הוא אע"ג דלאו בר זריעה הוא ובסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא רש"י ז"ל. וכתבו עליו תוס' ז"ל ולא ידעי מנא ליה דסריס אדם ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה ע"כ. וגם הרמב"ם ז"ל שם בפ' שני כתב אשת סריס חמה או סריס אדם המותרות לבעליהן ופי' שם כ"מ דסריס אדם שכתב הרמב"ם ז"ל ר"ל ששתה כוס של עיקרין וקרי ליה סריס אדם לפי שע"י אדם בא לו ע"כ:

ע"י כל העריות מקנאין וכו'. דמהו דתימא נטמאה נטמאה שני פעמים וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. וראיתי שמחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת ע"י:

חוץ מן הקטן. בפי' רע"ב ז"ל ול"נ קטן פחות מבן י"ג שנה ויום א' ולא הביא וכו' נראה שהוא פירש רע"ב ז"ל עצמו דבגמ' ליכא רק חוץ מן הקטן דאיש אמר רחמנא ולא קטן ופירש"י ז"ל דכתיב ושכב איש אותה ע"כ:

וממי שאינו איש. למעוטי בהמה דאין זנות לבהמה ואינה נאסרת על בעלה בבעילת בהמה אבל ע"י שחוף פי' דהיינו איש שאינו מתקשה ואינו מזריע או על ידי גוי מקנאין ונאסרת על בעלה דאף על גב דקרא כתיב ושכב איש אותה ש"ז לאו למעטי שחוף אלא למעוטי שאם קינא לה דרך איברים אין משקין אותה הכי איתא בגמ':