הון עשיר על משנה חולין · פרק 2 · משנה 10

השוחט לשם עולה לשם זבחים לשם אשם תלוי. כסדר הזה נשנו בויקרא:

לשם פסח. משום דאמרי קשחיט שלמים בחוץ שנאו בתר שלמים:

שנים אוחזין וכו' שחיטתו פסולה. עיין מ"ש על כיוצא בזה במשנה ח':

אסור. אע"ג דאסור ופסול חדא מילתא היא כמ"ש התי"ט, מ"מ יש לדקדק בו מדשני התנא בדבורו הרגיל, ולומר דרמז לנו התנא הכא בסוף דיני שחיטה, דאיסורא נמי איכא לנבל בהמה לכתחילה ולאוסרה באכילה ללא צורך, דהכי איתא בירושלמי (עי' תוס' ע"ז מ. ד"ה אמר ועי' ב"י יו"ד קטו אות ג) דכשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר. וטעמא נ"ל עפ"י מה שכתוב בלמודי האר"י זלה"ה דשמא יהיה שם באותו דבר נפש בן אדם, המתוקנת ע"י אכילת אדם אותו הדבר בברכתו הראויה אליה ובכוונה רצויה, ואם יאסר אותה והיא מותרת הרי הוא גרמא בנזיקין שאין אותה הנפש מתתקנת, ואדרבא ע"י זה אפשר שיורידנה במדרגה יותר גרועה שתאכל מבהמה טמאה או כיוצא בה, וכתיב (משלי יז, כו) גם ענוש לצדיק לא טוב: