תוספות יום טוב על משנה נגעים · פרק 2 · משנה 1

בהרת עזה נראית בגרמוני כהה כו'. פי' הר"ב דבתר בשרו של נראה אזלינן. כדדרשינן בת"כ בעור בשרו של נראה מכאן אמרו בהרת עזה נראית בגרמוני כו'. הר"ש:

גרמוני. פי' הר"ב לבן ביותר. מיוחס אל העצם אשר שמו גרמא. הרמב"ם:

אני כפרתן. כתב הר"ב כלומר כל העונש וכו'. וכתב מהר"ם. נראה לי לפי שרצה להזכיר נגע צרעת בישראל נקט האי לישנא אני כפרתן. כלומר כל רע לא תאונה להם ואני כפרתן. ע"כ:

לא שחורים כו' אלא בינונים. פי' הר"ב דקיימי ר' ישמעאל ור"ע בחדא שיטתא. וכן פי' עוד דחכמים היינו ר"ע. וכל זה מדברי הר"ש. אבל מצאתי על שם הראב"ד בפי' ת"כ דר"י ס"ל דאין גרמוני וכושי טמאים כלל. לפי שאין אנו יכולים לעמוד עליהם על תוכן מראה הנגע אלא הבינונים הם מטמאים בנגעים. ופליג עליה ר"ע ואמר דאף אלו מטמאים ולא להקל ולא להחמיר. אלא מביאין סמנים ונראה הנגע כאילו הוא בבינוני ותרווייהו דרשי בעור הבשר ר"י אומר כתוב א' אומר וכו' [כדכתב הר"ב] ואת הכושי לא תראה אלא ע"י סם בינוני כדי לעמוד על מתכונת הנגע וזהו להקל. וחכמים וכו' היינו ר"ע י"ל דאליבא דר"ע פליגי דאית לי' סם בינוני ולא פי' אם לכל אדם. אם לגרמוני וכושי. ואתא ר' יהודה למימר לא לכל אלא לגרמוני ולכושי ורבנן אמרו לכל אדם. ע"כ. ועיין עוד מ"ש לקמן בזה:

רבי יהודה אומר מראות נגעים להקל. כדתנן [במ"ד פ"ה] ספק נגעים בתחלה טהור. וה"נ מקילינן. הר"ש:

וחכ"א זה וזה בבינוני. פי' הר"ב היינו ר"ע. וכ"כ הר"ש. י"ל משום דמסתבר טעמיה הדר רבי ושנאו בלשון חכמים וכיוצא בזה כתב הר"ב בספ"ג דנדה. ואע"ג דהכא בלא"ה הלכה כר"ע מחבירו [*כדאיתא במס' עירובין פ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' מו)] כ"ש דר' ישמעאל נמי כוותיה ס"ל לפירושם. וכבר כתבתי לעיל דלהראב"ד ר' יהודה וחכמים פליגי אליבא דר"ע. ועתה מצאתי למהר"ם שכתב וז"ל. ואין להקשות חכמים היינו ר"ע דנ"ל דאיצטריך למיסתמה כר"ע ומחלוקת ואח"כ סתם הוא. ע"כ: