מלאכת שלמה על משנה ברכות · פרק 2 · משנה 8

חתן אם רצה. כו' סתמא דמתני' כר"ג דלעיל הכי אמרי' בירושלמי ואיתא נמי בירושלמי פ"ק דשבת ורשב"ג בריה ס"ל דחיישינן ליוהרא אם לא היה אדם מפורסם בחסידות כר"ג אביו שקרא ק"ש לילה הראשון. וע' בפסחים פ' מקום שנהגו. ובגמ' דתענית פ"ק דף יו"ד אמר רשב"ג תלמיד אינו עושה עצמו יחיד בדבר של שבח כגון לפרוס סודר וכיו"ב. אבל לדבר של צער כגון להקדים להתענות על הגשמים בכלל היחידים עושה. וכתב התוס' ז"ל כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה וכן פסק ר"ח. ומיהו אנן שבשום פעם אין אנו מכוונים היטיב גם חתן יש לקרות דאדרבא נראה כיוהרא אם לא יקרא וכו' ע"כ. וכתב הרי"ף ז"ל בפ' גט פשוט שאינו מוסכם אותו כלל. גם הר"ן ז"ל כתב דלא קיי"ל כההוא כללא דאמוראי נינהו אליבא דר"י כדאמרינן בפרק זה בורר ואיכא טובא דלית הלכתא כותיה ע"כ. וגם בתשובת הרשב"א ז"ל סי' מ' כ' אין למדין מן הכללות ואפי' במקום שנאמר בהם חוץ ומש"ה גבי עורות לבובים פ"ב דע"ז מ"ג פסקו בגמ' הלכה כרשב"ג שאין סומכין לפסוק כמותו אלא במקום שיש ראיה או דמסתבר טעמיה. ובפ' המדיר תנן רשבג"א בד"א במומין קטנים אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא. ואתמר עלה בגמ' אר"י הלכה כרשב"ג ור"נ אמר הלכה כחכמים וקי"ל הלכתא כרב נחמן בדיני. ובפ' הכותב תנן רשבג"א אם מתה יירשנה ולא קיי"ל כוותיה דבדבר שבממון תנאו קיים. ע"כ. והכא במתני' נמי לית הלכתא כותיה וכמ"ש ר"ע ז"ל והוא פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל אכן ר"ח והרא"ש ז"ל פסקו בכאן כרשב"ג (וטעמא דמאן דפסק כת"ק וגם טעמא דמאן דפסק כרשב"ג מפורש בב"י שם סי' ע') ובזה"ז אפי' הפוסקים כרשב"ג מודו כמ"ש:

ליטול את השם. כתב במכלול עלה כ"ד. ועם הלמ"ד מצאנו רז"ל שנשתמשו בחסרון פ"א הפעל באמרם לטול למול לפול וזולתם ע"כ. פי' לטול במקום לנטול שהיא פ"א הפעל ששרשו נטל. למול במקום לנמול ששרשי נמל לפול במקום לנפול ששרשו נפל וכן הרבה זולת אלו. ופי' ליטול את השם לקנות שם טוב לעצמו שהוא חסיד: