[אות מט] תוי"ט ד"ה ר"י אומר. עד שלא יצא היום. ולפ"ז גם ר"י ס"ל לענין דין ביטול דאחר שהחזיק זה א"י דהמבטל לחזור מביטול ופליגי רק אם צדוקי כעו"ג וזה כוונת התוי"ט (במתני' ד') ד"ה רי"א ובש"ס איכא עוד שינוי' ואב"א כאן במומר לחלל שבתות בצינעא כאן במומר לחלל שבתות בפרהסיא היינו דמתני' מיירי בצינעא דאינו כעו"ג ועד שלא יוציא היינו כפשטא וטעמא דר"י דס"ל דאף אחר שהחזיק יכול לחזור מביטולו וכתב הרא"ש דהאי שינוי' עיקר דא"צ להגיה המשנה ומ"מ אפשר דהלכה כר"מ דא"י לחזור מביטולו אחר שהחזיק דקי"ל הלכה כדברי המיקל בעירוב. ורש"י במתני' כתב ועשו צרכיכם במבוי מבעוד יום דבשבת לא מהני לכו האי ביטול שמא יוציא ויאסור עליכם דקסבר ר"י אע"ג דהחזיקו בני מבוי במבוי תחלה מצי לאהדורי ביה עכ"ל. ותמוה לי טובא דמאי בעי רש"י בזה דעשו צרכיכם היינו מבע"י ולא כפשוטו דלר"מ הזהיר שיראו לזרז דמיד כשקידש היום יעשו איזה שימוש במבוי. ובזה סגי דאחר החזקה א"י לחזור ולזכות בו. ולר"י הזהיר שימהרו במה דאפשר. לעשות כל תשמישם בנחיצה קודם שיוציא ויחזור לזכות. וברייתא דקתני עד שלא תחשך היינו דהברייתא נקט הטעם דהוי כעו"ג ולא מהני ביטולו אבל למה דנקט רש"י הטעם דמצי לאהדורי ביה למאי צריך לפרש החזיקו מבע"י. וצ"ע:
ובריטב"א הביא בשם הירושלמי דאף לשינויא ב' הנ"ל דטעמא דר"י דיחזור מביטולו זהו רק בצדוקי דאע"ג דמבטל כישראל לא אלים ביטוליה ולא גמר ומבטל אבל בישראל גמור אלים ביטוליה וכיון דאחזיקו בני מבוי במבוי תו לא מצי למיהדר ביה:
ובריטב"א הביא בשם הירושלמי דאף לשינויא ב' הנ"ל דטעמא דר"י דיחזור מביטולו זהו רק בצדוקי דאע"ג דמבטל כישראל לא אלים ביטוליה ולא גמר ומבטל אבל בישראל גמור אלים ביטוליה וכיון דאחזיקו בני מבוי במבוי תו לא מצי למיהדר ביה: