מלאכת שלמה על משנה כריתות · פרק 1 · משנה 6

המפלת אור לשמונים ואחד וכו' ברפ"ק דפסחים. ונלע"ד דכך הוא אם נגרוס לאור שמונים וא' כמו אור לשמונים וא' וכמו אור שמנים ואחד וכמו שכתבתי שם בריש פסחים. ועיין בספר קרבן אהרן פ' כי תזריע פרק שלישי. וז"ל רש"י ז"ל שם פ"ק דפסחים מ"ש אור שמנים ואחד מיום פ' ואחד הלא אתם מודים לנו שאם לא הפילה הלילה והפילה למחר שחייבת אף כשהפילה אור לשמונים ואחד תתחייב שהרי לכל דבר זמן היום והלילה שוין:

אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן בתמיה פי' ועוד ראיה אחרת הואיל ושוה לו לטומאה שעד שקיעת החמה של שמונים דמיה טהורין ואם תראה לאחר שקיעת החמה דמיה טמאים כאילו הוא רואה למחר ולמה לא ישוה לו אף לקרבן שכשם שאם תפיל למחר תתחייב כך תתחייב על הולד של לילו:

לא אם אמרתם במפלת יום פ' וא' שכן יצאת לשעה הראויה לקרבן. לפיכך נתחייבה בקרבן הראשון ושוב אין לידה השניה נפטרת בו תאמרו במפלת אור לשמונים ואחד שלא יצאת מידי ולד הראשון לשעה הראויה להביא בה קרבן והדמים שאתם אומרים אינם מוכיחין שהרי הפילה תוך מלאת דמיה של לידה טמאה ופטורה מן הקרבן עכ"ל ז"ל. אור לשמונים ואחד ולא נקט אור למ' שהרי אינו נוצר עד מ' וא"כ לא אפשר גליון. וז"ל הרמב"ם ז"ל והטעם שמחמתו נחלקו במפלת ליל פ' ואחד ולא נחלקו בליל מ' וא' לזכר ואע"פ שדין שניהם אחד כמו שאמרנו הוא לפי שאי אפשר זה בשום פנים מפני שיולדת זכר אסורה לבעלה ז' ימים ואם בא עליה אחר כן והפילה יום מ' וא' דרך משל והיה הנפל בן ל"ג ימים ובתוך זמן זה לא יתכונן מצורת האדם ומה שתהא חייבת עליו קרבן מחמתו כמו שהקדמנו. אבל יולדת נקבה ישאר לה מימי מלאת אחר שהיא מותרת לבעלה ששים וששה ימים ואפשר בכגון זה שתתעבר ותפיל נפל שהיה לו יותר על מ' יום ולפי שהדבר באפשר ביולדת נקבה דבר עליה בהלכה זו ובאחרות ע"כ. ונראה דבאחרות דקאמר היינו משנה ד' דבפירקין דבסמוך:

וב"ה מחייבין דכתיב או לבת לרבות אור פ"א דמצי למיכתב ובמלאת ימי טהרה תביא כבש אלא קרא יתירה לרבות והאי דקאמרי במתניתין מ"ש אור פ"א מיום פ"א לדברי ב"ש קאמרי.

[הגה"ה 3ומלות לבן ולבת נמי כבר נדרשו בת"כ לחייב על כל בן ובן ועל כל בת ובת]:

שהמפלת בתוך מלאת דמיה טמאים צריכה להשלים ימי טומאה של מפלת לאחר פ' ופטור מן הקרבן הואיל ותוך מלאת הפילה הרגמ"ה ז"ל: