משנה סנהדרין · פרק 8

בן סורר ומורה. מאימתי נעשה בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. ועד שיקיף זקן. התחתון ולא העליון. אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. שנאמר (דברים כא, יח) כי יהיה לאיש בן. בן ולא בת. בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל מצות:

מאימתי חייב. משיאכל טרטימר בשר. וישתה חצי לוג יין האיטלקי. רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין. אכל בחבורת מצוה. אכל בעבור החדש אכל מעשר שני בירושלם. אכל נבלות וטרפות. שקצים ורמשים. (אכל טבל. ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שלא נפדו). אכל דבר שהוא מצוה. ודבר שהוא עבירה. אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. שנאמר (דברים כא, כ) זולל וסובא. ואף על פי שאין ראיה לדבר. זכר לדבר שנאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו:

גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. משל אחרים ואכל ברשות אחרים. משל אחרים ואכל ברשות אביו. אינו נעשה בן סורר ומורה. עד שיגנוב משל אביו. ויאכל ברשות אחרים. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו.

היה אביו רוצה ואמו אינו רוצה. אביו אינו רוצה ואמו רוצה. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים. רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו. אינו נעשה בן סורר ומורה. היה אחד מהם גידם. או חגר. או אלם. או סומא. או חרש. אינו נעשה בן סורר ומורה. שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו אביו ואמו. ולא גדמין. והוציאו אותו. ולא חגרין. ואמרו. ולא אלמין. בננו זה. ולא סומין. איננו שומע בקולנו. ולא חרשין. מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. חזר וקלקל. נדון בעשרים ושלשה. ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים. שנאמר (דברים כא, כ) בננו זה. זהו שלקה בפניכם. ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. ואם משנגמר דינו ברח. ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב:

בן סורר ומורה נדון על שם סופו. ימות זכאי. ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים. הנאה להן. והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן. ורע לעולם. יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן. ורע לעולם. פיזור לרשעים. הנאה להן. והנאה לעולם. ולצדיקים. רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם. שקט לרשעים רע להן. ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם:

הבא במחתרת. נדון על שם סופו. היה בא במחתרת. ושבר את החבית. אם יש לו דמים חייב. אם אין לו דמים פטור.

ואלו הן שמצילין אותן בנפשן. הרודף אחר חבירו להרגו. אחר הזכור. ואחר הנערה המאורסה. אבל הרודף אחר בהמה. והמחלל את השבת. והעובד עבודה זרה. אין מצילין אותן בנפשן: