משנה סנהדרין · פרק 2

כהן גדול דן ודנין אותו. מעיד ומעידין אותו. חולץ. וחולצין לאשתו. ומיבמין את אשתו. אבל הוא אינו מיבם. מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת. אינו יוצא אחר המטה. אלא הן נכסין. והוא נגלה. הן נגלין והוא נכסה. ויוצא עמהן עד פתח העיר. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש. שנאמר (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא. וכשהוא מנחם אחרים. דרך כל העם עוברין בזה אחר זה. והממונה ממצעו בינו לבין העם. וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך. והוא אומר להן תתברכו מן השמים. וכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל:

המלך לא דן. ולא דנין אותו. לא מעיד. ולא מעידין אותו. לא חולץ. ולא חולצין לאשתו. לא מיבם. ולא מיבמין לאשתו. רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ. או ליבם. זכור לטוב. אמרו לו אין שומעין לו. ואין נושאין אלמנתו. רבי יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול. שנאמר (שמואל ב' יב, ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך:

מת לו מת. אינו יוצא מפתח פלטרין שלו. רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המטה יוצא. שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר. שנאמר (שמואל ב' ג, לא) והמלך דוד הולך אחר המטה. אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם. וכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ. והוא מיסב על הדרגש:

ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד. ופורץ לעשות לו דרך. ואין ממחין בידו. דרך המלך אין לו שיעור. וכל העם בוזזין ונותנין לפניו. והוא נוטל חלק בראש. לא ירבה לו נשים. אלא שמנה עשרה. רבי יהודה אומר מרבה הוא לו. ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר. (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים. אלא כדי מרכבתו. (דברים יז, יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. אלא כדי ליתן אספניא. וכותב לו ספר תורה לשמו. יוצא למלחמה מוציאה עמו. נכנס מכניסה עמו. יושב בדין היא עמו. מיסב היא כנגדו. שנאמר (דברים יז, טז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:

אין רוכבין על סוסו. ואין יושבין על כסאו. ואין משתמשין בשרביטו. ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום. ולא בבית המרחץ. שנאמר (דברים יז, טז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך: