הוא הראש שבארץ ישראל:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה בכורות · פרק 4 · משנה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לאו משום דתיתי כסומכוס. אלא תקנת חכמים בעלמא היא. ואע"ג דאיירי בכל מום אפילו ידוע שיתירנו מומחה על ידו, מ"מ חשיב ליה ספק קצת, דשמא לא מזקיק ליה מומחה. וגם לא פליגי בין מום למום. ואי הוה מיירי בדוקין שבעין דוקא הוה ניחא טפי. תוס':
היינו ר"מ, ואשכחן דקניס שוגג אטו מזיד. בגיטין דף נ"ג. תוס'. ולפיכך חייב אע"פ שלא נשא ונתן ביד. ועתוי"ט:
ורישא דמתניתין דקתני ונשחט דלא מתוקמא בנשא ונתן ביד, התם קנסא הוא דקנסי רבנן דלא ליתי למישרי מי שאינו מומחה, לפי שראית מומין חכמה יתירה הוא, וכדאיתא בגמרא. הרא"ש:
ולמה היה לו לעשות כך, הלכך הוי כמו מזיד דמ"ד פ"ה דגיטין. תוס':
וכיון דאי קיימא פרה הוי מצי למיהדר ביה ולמשרייה, משתכח שמה שאמר לאו כלום הוא זה, וזה שהאכילה לכלבים איהו דאפסיד אנפשיה. רש"י. אבל מדברי הר"ב ריש פרק ג' דסנהדרין משמע אפילו נשא ונתן ביד פטור. ועיין מה שכתבתי שם:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 780eac665fa00a157f10f48b027d9b76e2037da2b8aeaba2bf7f66411602f506