עיקר תוספות יום טוב על משנה כתובות · פרק 9 · משנה 1

והוא הדין לאומר בלבד, דמהני, כדתני ר' חייא האומר. גמרא:

פירש רש"י, כיון שאינה ירושת אבותיו אלא על ידי מעשיו תבוא לו, כגון נחלת אשתו הבאה לו על ידי נישואין שלו, דהואיל ומשום תקנתא דידיה תקון רבנן, והוא בא למחול עליה, מחול. ומקשה בגמרא, אי הכי אפילו נשואה נמי. ומשני, דכיון שנשאה הרי הוא כשותף בנכסיה, וכיון שהנכסים שלו צריך לשון מתנה ואין מועיל לשון דין ודברים:

והוא הדין נמי לשאר תנאים שיכול להתנות ומהני:

דמגופה של קרקע קנו מידו, ומתנה גמורה היא. גמרא:

דין ודברים. נראה לי דבלשון דין אין לי, הוה סגי, שהרי מסלק עצמו שלא יהיה לו דין על אלו הנכסים ומה לו עוד. ולא נקט ודברים אלא לשופרא בעלמא. תוי"ט, ולי נראה דדין אין לי לחוד, יש לומר דלא רוצה לתבעה לדין בשביל הנכסים אם לא תתן לו מדעתה, אבל לא סילק מעיקר הנכסים, מכל שכן שאם הוא יהא מוחזק כגון גבי פירות שאכל שלא יחזיר, דבעל השטר ידו על התחתונה כדאיתא בגמרא, לכך צריך לכתוב גם כן ודברים. ת"ח:

אין לי. לשון חכמים לומר אין לי במקום לא יהא לי. רשב"ם:

שאם כו'. והקשה הר"נ דהא בלאו תנאי נמי דינא הכי, כדתנן ריש פרק דלעיל, עד שלא נישאת ונישאת אם מכרה ונתנה קיים כו'. ויש. לומר, דמהא שמעינן דהאי תנאי מהני אפילו לנכסים שנפלו לה אחר שנישאת דלכולי עלמא מכרה במל, ואם כתב לה דין ודברים בעודה ארוסה מכרה קיים. ועתוי"מ:

עד עולם. דאי לא כתב עד עולם, הוה אמינא פירי דפירי פירות אכיל, להכי אצטריך עד עולם. ואי כתב לה עד עולם ולא כתב לה פירי פירות, הוה אמינא לעולם אפירותיהן קאי. גמרא:

בטל. מסקי הפוסקים, דהכא דבממון, אפילו בשל תורה תנאו קיים: