משנה ערכין · פרק 2

אין בערכין פחות מסלע. ולא יתר על חמשים סלע. כיצד נתן סלע והעשיר אינו נותן כלום. פחות מסלע והעשיר נותן חמשים סלע. היה בידיו חמש סלעים. רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת. וחכמים אומרים נותן את כולם. אין בערכין פחות מסלע. ולא יתר על חמשים סלע. אין פתח בטועה פחות משבעה. ולא יתר על שבעה עשר אין בנגעים פחות משבוע אחד. ולא יתר על שלשה שבועות:

אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה ולא נראה יתר על שמנה. שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יתר על שלשה. לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה. ולא יתר על אחד עשר. קטן נמול אין פחות משמונה ולא יתר על שנים עשר:

אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעה במקדש. ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה. אין פוחתין משני נבלין ולא מוסיפין על ששה. אין פוחתין משני חלילין. ולא מוסיפין על שנים עשר. ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח. בשחיטת פסח ראשון. ובשחיטת פסח שני. וביום טוב ראשון של פסח. וביום טוב של עצרת. ובשמנה ימי החג. ולא היה מכה באבוב של נחשת. אלא באבוב של קנה. מפני שקולו ערב. ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי. מפני שהוא מחליק יפה:

ועבדי הכהנים היו דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר משפחות בית הפגרים. ובית צפריה. ומאמאום היו משיאין לכהונה. רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו:

אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים. כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה. ומוסיפין עד לעולם. אין פוחתין משתי חצוצרות. ומוסיפין עד לעולם. אין פוחתין מתשעה כנורות. ומוסיפין עד לעולם. והצלצל לבד:

אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן. ומוסיפין עד לעולם. אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר. ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה. כדי ליתן תבל בנעימה. רבי אליעזר בן יעקב אומר. אין עולין למנין. ואין עומדים על הדוכן אלא בארץ היו עומדין. וראשיהן מבין רגלי הלוים וצוערי הלוים היו נקראין: